עת"מ 67732-01-19

תקציר

הוועדה המקומית עתרה נגד החלטת ועדת הערר לאשר את בקשת רשות ההגירה לשימוש חורג במבנה באזור תעשייה ללשכה שתקיים ראיונות עומק עם מבקשי מקלט שהוזמנו מראש. העותרים טענו כי דחייתה הראשונית של הבקשה על ידי הוועדה המקומית הייתה סבירה, ולא הייתה לוועדת הערר עילה להתערב. עם זאת, השופט קבע כי לוועדת הערר, כמוסד התכנון הבכיר, יש סמכות להתערב ולקבל החלטות תכנוניות משלה, והחלטתה סבירה ומבוססת. השופט הדגיש כי תפקידו של בית המשפט אינו להטיל ספק בסבירות החלטת ועדת הערר אלא לקבוע האם היא הייתה בלתי סבירה באופן קיצוני. השופטת התייחסה בהרחבה להבדלים בין הלשכה הנוכחית לקודמותיה שגרמו לחוויות שליליות, והדגישה כי הלשכה החדשה תפעל במתכונת חדשה. הוא הסכים עם קביעת ועדת הערר כי השימוש החורג לא ישנה באופן משמעותי את אופי האזור וכי תשתיות המבנה יוכלו להתמודד עם מספר העובדים והמבקרים הצפוי. הוא גם דחה את הטענה כי ועדת הערר דנה בבקשה חדשה, וציין כי בסמכותה להורות על תיקון הבקשה ולהאציל את בדיקתה לוועדה המקומית. בנוסף, השופט דן והסכים עם תנאי ועדת הערר לקבלת ההיתר, וסבר כי הם סבירים וניתנים לאכיפה. בהגיעו למסקנה כי החלטת ועדת הערר הייתה סבירה ומאוזנת, דחה השופט את שתי העתירות והורה לעותרים לשלם למשיבים שכר טרחה.