ת"א 10525-06-17

תקציר

התובע, עובד זר המועסק על ידי הנתבעת מס' 1, נפגע בתאונה באתר בנייה בו נשלח לעבודתו. הוא הגיש תביעה נגד הנתבעת מס' 1, חברת כוח האדם שהעסיקה אותו; מס' 2, חברת הביטוח שביטחה את חברת כוח האדם; ומס' 3, החברה שיזמה את פרויקט הבנייה והייתה אחראית על ניהולו. התובע טען כי הנתבעים התרשלו ולא נקטו באמצעי הזהירות הנדרשים למען ביטחונו, דבר שהוביל לפציעתו. בית המשפט קיבל את תביעת התובעת כנגד שלושת הנתבעים, וקבע כי הם לא עמדו בסטנדרט הטיפול הנדרש מהם. בית המשפט ייחס 10% מהאחריות לחברת כוח האדם (הנתבעת מס' 1) ו-90% ליזם הפרויקט (הנתבעת מס' 3), תוך שהוא דוחה את הטענה כי התובעת נשאה באשמה תורמת. עם זאת, בית המשפט מצא כי תביעת הנזיקין של התובע קוזזה במידה רבה על ידי קצבאות שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי, והותירו אותו עם פיצוי בסך 67,174 שקל, בתוספת 20,102 שקל הוצאות ושכר טרחת עורך דין. עיקרי הממצאים היו כדלקמן: הנתבעת מס' 3 לא הוכיחה כי התקשרה עם קבלן ראשי שיהיה נוכח באתר העבודה ואחראי על נושאי בטיחות, כנדרש בחוק. לפיכך, הנתבע מס' 3 נשא באחריות ישירה לתאונה. ממצא זה הוביל גם למסקנה כי הנתבעת מס' 3 הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה. בית המשפט דחה את טענת התובע כי לא סופקו לו רתמות בטיחות, אך קבע כי גם אם הדבר נכון, היה על הנתבעים לפקח על השימוש ברתמות באתר העבודה. כמו כן, הנתבעים היו אחראים להדריך את העובדים כיצד לעבוד עם הציוד בצורה בטוחה, דבר שלא נעשה במקרה זה. חברת כוח האדם (הנתבעת מס' 1) לא וידאה כי מקום העבודה אליו שלחה את התובעת בטוח, ולא הציגה כל ראיה המצביעה אחרת. בעוד שאחריות החברה הייתה בעיקר פיקוחית, היא לא מילאה את חובת הזהירות שלה. אשמתו התורמת של התובע לא הוכחה, למעט אי שימוש ברתמות שסופקו לו, אם סופקו. עם זאת, לא היה בכך כדי לייחס אשם תורם, מה גם שהנתבעים לא פיקחו כראוי על השימוש ברתמות באתר. דרישת התובע להפסד השתכרות עתידי לא הוכחה, בשל היעדר ראיות לגבי רמות השכר בסין, לשם היה צפוי התובע לחזור לאחר פקיעת אשרת העבודה שלו בישראל. סך הפיצויים שנפסקו לתובע עמד על 331,722 ₪, מתוכם 298,550 ₪ לאחר ניכוי 10% בגין אשמתו התורמת. לאחר חישוב הפיצויים מהמוסד לביטוח לאומי, יתרת הפיצוי של התובע עמדה על 67,174 ₪, בתוספת הוצאות ושכר טרחת עורך דין.