תת"ע 9503-11-22

תקציר

הנאשם ביקש לזכות בטענה כי המאשימה לא עמדה בנטל ההוכחה. הנאשם טען כי מהראיות עולה בבירור כי הוא לא היה נהג הרכב בעת ביצוע העבירה, וכי המאשימה לא זיהתה די הצורך את הנהג. המאשימה טענה כי די בראיות שהוצגו כדי להוכיח את אשמתו של הנאשם, וכי ניסיונו של הנאשם לזהות את הנהג היה עקר. על פי החוק, חזקה על בעל רכב המעורב בעבירת תנועה כי נהג ברכב, אלא אם כן הוכח אחרת. הנאשם ניסה להפריך חזקה זו, אך בית המשפט מצא כי די בראיות שהוצגו, לרבות צילומים, כדי לבסס לכאורה כי העבירה בוצעה ברכבו של הנאשם. בית המשפט דחה גם את טענת הנאשם בדבר הגדרת "טלפון", וקבע כי המכשיר שנראה בצילומים הוא אכן טלפון בהתבסס על עדותו של השוטר שהיה עד לעבירה. מאחר שדי היה בראיות התביעה, הנאשם לא היה זכאי לזיכוי בשלב זה ונדרש להציג תשתית ראייתית להגנתו. השופט קבע דיון נוסף בתיק ההגנה והורה לנאשם להבטיח את נוכחות עדיו. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים ביום 16.8.2023.