רבני 1080600/06

תקציר

המקרה שלפנינו נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לטיבם של יחסי העבודה בין המשיב לבין שגרירות ארה"ב בישראל. המשיב אינו יכול לספק תיעוד בקשר זה, מה שמוביל להצעה כי בית המשפט יורה לשגרירות להמציא מסמך כזה. עם זאת, הדבר מעורר שאלות משפטיות בנוגע לחסינות של מדינות זרות ונציגיהן. פסק הדין, שניתן על ידי נשיא בית הדין לערעורים, הרב דוד ברוך לאו, בוחן בדקדקנות את נבכי הסוגיה. פסק הדין פותח בהתוויית החובה למסור עדות ולהמציא ראיות, תוך ציטוט מקורות הלכתיים המדגישים את החובה להעיד ולהציג ראיה כאשר היא מועילה. עיקרון זה, על פי פסק הדין, חל גם על גילוי מסמכים שיש בהם כדי לשפוך אור על זכויותיהם של בעלי דין. בית המשפט מדגיש את חובתו לאכוף גילויים אלה. פסק הדין מתעמק בשאלה המורכבת של סמכות השיפוט של בית הדין כלפי נציגי מדינות זרות הזכאיות לחסינות. הוא דן בחוק חסינות מדינות זרות ובחריגים לו, ומציין כי המחלוקת הנוכחית חורגת מתחומם של חריגים אלה. בית המשפט תוהה האם ניתן לסווג את התביעה כ"עסקה מסחרית", דבר העשוי להשפיע על החלת החסינות. בנוסף, פסק הדין בוחן את סוגיית החסינות לעניין זימון לעדות או הדרישה להמצאת מסמכים, תוך הכרה בהיעדר הוראה ברורה בחוק החסינות בעניין זה. השאלה השלישית בה נדונה פסק הדין נוגעת למשפט הבינלאומי ולהשלכותיו על השאלות הקודמות. נדונה חסינותם של נציגים דיפלומטיים כפי שנקבעה באמנת וינה ליחסים דיפלומטיים, לצד שילובם של עקרונות אלה במשפט הישראלי. פסק הדין בוחן גם את חוק מעמדם של ארגונים בינלאומיים ואת חוק החסינות הדיפלומטית והפריבילגיות, תוך הדגשת הרלוונטיות שלהם למקרה. בסופו של דבר, מסקנת פסק הדין היא כי מספר שאלות משפטיות דורשות בדיקה ובירור נוספים. בית המשפט מורה לצדדים, לרבות שגרירות ארה"ב והתובע הכללי, להגיב בתוך פרק זמן מוגדר בנוגע לסמכותו של בית הדין לחייב את השגרירות להמציא מסמכים או להעיד. ההחלטה גם מזמינה את היועץ המשפטי לממשלה להצטרף להליך ולהציג את עמדתו בנושא. פסק הדין מדגיש את חשיבות ההתייחסות לשאלות משפטיות אלה ומתיר את פרסום ההחלטה, אם כי תוך השמטת פרטים מזהים לשם שמירה על פרטיות הצדדים.