ת"פ 8540-12-20

תקציר

הנאשם, שזוכה מאשמת תקיפה, הגיש מבית המשפט בקשה לפיצויים לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין, בטענה כי אין בסיס להאשמתו וכי נסיבות אחרות מצדיקות פיצוי. העילה הראשונה, קבע בית המשפט, מחייבת מצב חריג של חוסר סבירות בולט, שלא היה קיים בעניינו של הנאשם. על אף שהיו סתירות בעדותו של המתלונן וכשלים בחקירה, די היה בראיות שעמדו בפני התביעה בעת הגשת כתב האישום כדי לשכנע תובע סביר כי קיים סיכוי סביר להרשעה, וההחלטה להעמיד לדין לא הייתה בלתי סבירה. אשר לעילה השנייה, נשקלו אופן ניהול ההליך המשפטי, אופי האישומים ונסיבותיו האישיות של הנאשם מחוץ למשפט. בית המשפט מצא כי ניהול ההליכים ומשך הזמן שארכו אינם בלתי סבירים, ונסיבותיו האישיות של הנתבע אינן נופלות לקטגוריה החריגה הנדרשת לפיצוי בעילה זו. עם זאת, בית המשפט הלין על התנהלות רשלנית של החקירה, שהייתה יכולה להשפיע באופן משמעותי על תוצאות התיק. עם זאת, מאחר שרשלנות זו לא הייתה בזדון או בחוסר תום לב, ונזקו של הנתבע לא היה חמור במיוחד, קבע בית המשפט כי יש מקום לפיצוי סמלי. לפיכך חויב המשיב לשלם למבקש 5,000 ₪.