ע"פ 71/76

תקציר

בערעור שבו היו מעורבים המערערים דוד חיו ומחלוף מרילי, אישר בית המשפט העליון את הרשעתם ואת גזר דינם בגין ריבוי פריצות. הרשעתם התבססה בעיקר על עדויות של אנשים שקיבלו רכוש גנוב. למרות סתירות בעדותו של אחד הנמענים, אפרים כהן, קבע בית המשפט כי ניתן לסמוך על חלקים מהעדות, אם הם עולים בקנה אחד ומאוששים עם ראיות אחרות. בית המשפט אישר כי הודעות קודמות שנמסרו במשטרה יוכלו לשמש בבית המשפט אם יוכחו כמהימנות ואם להגנה הייתה הזדמנות לחקור את העד בחקירה נגדית על אותן הודעות. עדותו של כהן, יחד עם עדותו של שמואל הירשברג, נמען נוסף של סחורה גנובה, קשרו למעשה את המערערים לפריצות באמצעות זיהוי מכשירים אלקטרוניים מסומנים וסיגריות כחלק מהפריטים הגנובים. בית המשפט מצא כי החזקת פריטים אלה זמן קצר לאחר הפריצות מצביעה על מעורבותם של המערערים. הערעור גם תהה אם מאירי, שניהל לכאורה משא ומתן על סחורה גנובה לפני הפריצות, צריך להיחשב כשותף לפשע, אך בית המשפט הגביל סיווג זה למעורבים בביצוע העבירה. בית המשפט הותיר על כנו את העונשים, וקבע כי הם מקלים בהתחשב בעברם הפלילי של המערערים ובהיקף העבירות. פסק הדין הכיר בצורך בשינוי חקיקתי בכל הנוגע לדיני הראיות, אך הוכרע במסגרת הקיימת. בסופו של דבר, הערעורים הן על ההרשעה והן על גזר הדין נדחו.