ת"א 20378/06

תקציר

המחלוקת נסובה סביב פרשנות פוליסת ההשתתפות העצמית, ובפרט האם הנתבע מחויב לשלם את סכום ההשתתפות העצמית לתובעים, המבטחים, גם כאשר הטענות נגד הנתבע נדחות. בית המשפט מכיר בהיעדר הכרעה מחייבת בעניין זה ומפרש את לשון המדיניות לצד התחשבות בהשלכות המהותיות של שתי הטענות. ההשתתפות העצמית, כהגדרתה בפוליסה, היא הסכום שעל המבוטח להפריש לסכום השיפוי בגין כל תביעת נזק נפרדת. בית המשפט בוחן את הרציונאלים העומדים מאחורי ההשתתפות העצמית בדיני הביטוח, הכוללים יצירת זהות אינטרסים, עידוד זהירות והפחתת הנטל המנהלי של תביעות קטנות. דעת הרוב של בתי המשפט, לרבות השופט כהן, תומכת בזכותו של המבטח לסכום ההשתתפות העצמית ללא קשר לתוצאת התביעה, ומדגישה את הסימטריה בין חובת המבטח לשפות לבין חובת המבוטח לשלם את ההשתתפות העצמית. דעה זו נתמכת גם על ידי הפרקטיקה הרווחת והיא מועדפת על השופט ולר בכתביו. הגישה שכנגד, בה דוגלים השופטים אטדגי, בר-עם וברק-נבו, טוענת כי על המבוטח לשלם את ההשתתפות העצמית רק אם התביעה תתקבל, כדי לתמרץ שיתוף פעולה וזהירות. לאחר ששקל את שתי הטענות, בית המשפט מצדד בדעה המחייבת את תשלום ההשתתפות העצמית ללא קשר לגורל התביעה. בית המשפט מדגיש את הצורך בשיתוף פעולה בין המבטח למבוטח וסבור כי סכום ההשתתפות העצמית אינו מהווה תמריץ משמעותי מספיק לשינוי התנהגות המבוטח. יתר על כן, בית המשפט מוצא ניתוח כלכלי טהור בלתי משכנע, ומדגיש כי יש להתמקד בחלק הניכר של התביעה מעבר לסכום ההשתתפות העצמית. בית המשפט מסיים בכך שהוא מקבל את טענות התובעים ומורה לנתבעת לשלם את סכום ההשתתפות העצמית הנדרש בסך 9,496 ₪, בצירוף ריבית, שכר טרחה ושכר טרחת עורך דין, בתוך 30 יום. פסק הדין יימסר לבאי כוח הצדדים.