עמ"נ 32515-03-18

תקציר

הערר, שהוגש על ידי המערערת, ביקש לערער על החלטת ועדת הערר לגבות ארנונה על נכסים שהושכרו על ידי המערערת לצורך הצבת מתקנים סלולריים. המערערת טענה כי יש לחשב את הארנונה על בסיס השטח הפיזי של המתקנים ושטח הגישה שנשלל מאחרים, טענה שוועדת הערר דחתה. השופט צבי דותן אישר את החלטת ועדת הערר והדגיש את שיקול הדעת הרחב הנתון לה בעניינים אלה. השופט הסכים עם פרשנות הוועדה להסכמי החכירה, לפיה המערערת חכרה לא רק את שטח המתקן. בנוסף, השופט הסכים כי החזקה, ולא שימוש, קובעת את החובה לשלם ארנונה. המערער לא הוכיח כל טעות או חוסר סבירות בהחלטת ועדת הערר. כמו כן, השופטת בחנה את שיטות החישוב בהן השתמשה המשיבה (העירייה) וקיבלה את עמדת המשיב כי למרות השימוש בנוסחה שגויה בחלק מהנכסים, הטעות היטיבה עם המערערת. השופט קיבל גם את הסברי המשיב בנוגע לחישובים לשני נכסים: תל חי 40 ורחוב הכרמל 37. משכך, דחתה השופטת את הערעור, תוך שינויים בשטח החייב במס לטובת המערערת בגין שלושה נכסים: רחוב הכרמל 37, מפעלי בר-און וכרמל 18. המערערת חויבה לשאת בהוצאות המשיב, וההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים ביום 07/04/2019.