ע"א 5027/10

תקציר

נסוב סביב תביעה שכנגד שהגישה המערערת נגד המשיב והמשיב מס' 2 (הבנק), בסכסוך משפטי ארוך שנים. התביעה שכנגד טוענת ללשון הרע מצד המשיבה, שייצגה את הבנק, במכתב שנשלח לבית דין דתי. המכתב סירב להזמנת בית המשפט להשתתף בהליכי בוררות בנוגע לסכסוך בין המערערת לבין הבנק. בית משפט השלום דחה את התביעה שכנגד, תוך שהוא מצטט את סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, המציע הגנה מוחלטת מפני הליכים אזרחיים או פליליים בגין פרסומים שנאמרו במהלך דיון משפטי. המערערת ערערה על החלטה זו, בטענה כי בית הדין הדתי אינו גוף שיפוטי כהגדרתו בחוק, וכי תוכן המכתב אינו קשור לדיון. ערכאת הערעור הסכימה עם המערערת, וקבעה כי בית הדין הדתי אינו זכאי לשמש כגוף שיפוטי או מעין שיפוטי לפי סעיף 13(5), שכן הוא נעדר סמכות שיפוט על הצדדים ולא הוקם בחוק. יתר על כן, המגעים הראשוניים בנוגע להליכי בוררות פוטנציאליים לא היוו שימוע. לפיכך, הערעור התקבל, והעניין הועבר לבית משפט השלום להמשך בירור. המשיב חויב בהוצאות המערערת בסך 10,000 ₪.