סע"ש 38020-05-20

תקציר

התובעת, מורה שהועסקה על ידי הנתבעת (משרד החינוך) במסגרת תוכנית חפציבה, טענה כי הנתבע פיטר אותה שלא כדין ללא שימוע, בניגוד לחוק עבודת נשים, ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תוך גרימת עוגמת נפש ונפשית. התובע הועסק כמורה שליח בחו"ל במסגרת תוכנית חפציבה מפברואר 2015 ועד אוגוסט 2019. העסקתה הייתה כפופה לחוזים שנתיים לתקופה קצובה, שקבעו כי העסקתה מוגבלת בשל היעדר תואר אקדמי. התובע היה מודע לדרישה להשלים תואר אקדמי, אך לא עשה זאת בתוך ארבע השנים שהוקצבו. הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה מאחר והתובעת הועסקה בהתאם לחוק ולתנאי החוזה שלה. בית הדין קבע כי ידיעתה של התובעת על הדרישה לתואר ועל תקופת ההעסקה המקסימלית ללא תואר, יחד עם חידוש החוזה השנתי שלה, מהווים דיון כדין. עם זאת, הנתבעת פיטרה את התובעת שלא כדין במהלך חופשת הלידה שלה וללא אישור הממונה על דיני עבודה, למרות שידעה שהיא בהריון. הנתבעת חויבה לשלם לתובעת 36,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין ללא שימוע, 49,200 ₪ בגין הפרת חוק עבודת נשים, 9,000 ₪ בגין הוצאות בתקופה המוגנת שלאחר הלידה ו-10,000 ₪ בגין עוגמת נפש. נדחו טענותיה הנוספות של התובעת בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, נזקים ממוניים ופגיעה בחופש העיסוק ובכבוד העצמי. כמו כן חויב הנתבע לשלם לעורך דינו של התובע שכר טרחת עורך דין בסך 18,000 ₪, בסך כולל של 104,200 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין.