עת"מ 258/09

תקציר

העותר טוען כי המשיבים הזניחו את המטרה הציבורית שלשמה הופקעה אדמתו, ועל כן יש להניח בצד את דיני ההפקעה ולהביא להשבת הקרקע אליו. העותר טוען כי איחור המשיבים במימוש מטרת ההפקעה מהווה נטישת תכלית זו. עם זאת, בית המשפט מוצא כי העותר לא הצליח להוכיח טענה זו. ראשית, בית המשפט קובע כי משך הזמן שחלף מאז ההפקעה (12 שנים) אינו מעיד על נטישה, במיוחד בהתחשב בכך שהקרקע הפכה לגן ציבורי ולחניה ציבורית כמתוכנן. זאת ועוד, התנהלות המשיבים, שכללה הסרת מחסום חשמל שהקימו דיירי בניין סמוך, מלמדת כי לא זנחו את מטרת ההפקעה. בית המשפט מביא בחשבון גם את האינטרס הציבורי בשמירה על הקרקע כמשאב ציבורי, במיוחד נוכח ייעודה הנוכחי כפארק וחניון המשרת את האוכלוסייה המקומית, והפגיעה המזערית בזכויות הקניין של העותר. טענת העותר בדבר תפיסת הקרקע על ידי פורעי חוק נדחית, שכן בית המשפט אינו רואה בכך אינדיקציה להזנחה או לחוסר תום לב של המשיבים. ככלל, לא הצליחה העותרת להוכיח כי המשיבים זנחו את המטרה הציבורית המקורית של ההפקעה. לפיכך, העתירה נדחית. בנוסף, בית המשפט מורה למשיבים להסיר כל תשתית המונעת שימוש במקרקעין כחניה ציבורית, ולהציב שלט המציין זאת בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.