ת"א 5059-08-07

תקציר

להלן סיכום פסק הדין. התובע הלווה כספים לחברה לשיכון עולים ואף התקשר עימם בחוזה שיווק. כבטוחה להסכמים אלה, החברה הייתה אמורה לשעבד נכסי נדל"ן לתובע אך לא עשתה כן, מה שהוביל לכך שהתובע לא נפרע. התובע תבע את החברה ואת מנהליה, לרבות הנתבעים 1, 2 ו-3, בדרישה לפיצויים בגין ההלוואה שלא שולמה. לאחר הסכם גישור, מצא בית המשפט כי הנתבע 1, שהיה בעל שליטה ודירקטור, היה אחראי לכך שהתובע לא הוכר כנושה מובטח בשל אי רישום המשכון כדין. עוד קבע בית המשפט כי הנתבע 1 אחראי להפרת חוזה שכן מכר את נכסי החברה שנועדו לשמש כבטוחה להלוואה. נאשמים 2 ו-3, שהיו דירקטורים נומינליים, לא נמצאו אחראים לעבירה שכן לא היו ראיות לרשלנותם. נזקי התובע חושבו כהפרש בין הסכום שהתקבל בפועל לבין מלוא סכום החוב. בית המשפט החליט כי על הנתבעת 1 לשלם לתובע 80% מסכום ההלוואה, בצירוף ריבית והוצאות משפט. פסק הדין נתן תוקף גם להסכם הפשרה בגישור. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של הצדדים ובאי כוחם.