בג"צ 5853/07

תקציר

בפסק דין בעניין צירופו של ח"כ רמון לממשלת ישראל, החליט בית המשפט לדחות את העתירות שערערו על ההחלטה על בסיס טענות לחוסר סבירות. השופט גרוניס, בהסכמת השופטת פרוקצ'יה, סבר כי התערבות בג"ץ במקרים כאלה צריכה להיות נדירה ביותר ומוצדקת רק במקרים קיצוניים. המסגרת החוקית, כפי שנקבעה בחוק-יסוד: הממשלה, קובעת כי הליך מינוי שר חדש יהיה כרוך בהצעות ובאישורים של ראש הממשלה, הממשלה והכנסת. מבנה חקיקה זה מדגיש את אופיו של משטר פרלמנטרי, תוך שימת דגש על אמון בין הממשלה לכנסת. גרוניס הרחיב על שלושת הגורמים החיוניים להתערבות שיפוטית: זהות הגוף המחליט, אופי ההחלטה והפגם המניע את ההתערבות. הוא הדגיש כי על בית המשפט לנקוט משנה זהירות, במיוחד נוכח ההשלכות הפוליטיות והתהליכים הכרוכים בהחלטות חקיקה. טענת חוסר הסבירות, שהיא עילה מופשטת ביותר, נתפסה כבלתי מספקת כדי להצדיק התערבות שיפוטית, במיוחד ללא טעויות פרוצדורליות ברורות או הפרות סמכות. בית המשפט אמנם נמנע מלפסול את החלטת הכנסת, אך לא השווה אי-התערבות זו לאישור ההחלטה, והותיר את פסק הדין לתחום השיח הציבורי. בית המשפט טען כי פיקוח משפטי בעניינים טעונים פוליטית כאלה חייב להישאר שונה משיפוט אישי, וחזר על כך שהחוקיות אינה מתיישבת בהכרח עם דעות מוסריות או פופולריות. בסופו של דבר, מסקנת הרוב של בית המשפט, המגלמת את הריסון המשפטי, הייתה לדחות את העתירות, תוך הצבת הנושא בראש ובראשונה במרחב הציבורי.