הפ"ב 19158-05-09

תקציר

פסק הדין מאשר את המשך הליך הבוררות בין שני צדדים, למרות שהמועד הראשוני שנקבע להשלמתו חלף. הטיעון המרכזי התומך בהחלטה זו הוא ששני הצדדים הסכימו במשתמע להאריך את המועד האחרון לבוררות. התנהלות הצדדים, לרבות הסכמתם להארכת מועדים אחרים בהליך הבוררות וייצוגם בפני הבורר, מעידים על הסכמתם. עוד מציינת השופטת כי בהסכמה הראשונית של הצדדים לבוררות נקבע במפורש כי כל סכסוך שיתעורר ביניהם יובא בפני בורר, ולכן יש ליישב את התביעה הנוכחית באמצעות בוררות. עוד מצדיקה השופטת את הארכת המועד מכוח סעיף 19(א) לחוק הבוררות, המאפשר לבית המשפט להאריך תקופות לפעולות בורר, בתנאי שהן מוסכמות על הצדדים או קבועות בחוק, כפי שהיה המקרה דנן. בנוסף, השופטת מדגישה כי יש לספור את תקופת הבוררות ממועד האסיפה הראשונה ולא ממועד הבקשה הראשונה לבורר, מה שהופך את תקופת הבוררות לארוכה מכפי שחשבו תחילה. לבסוף, השופט טוען כי בוררות היא הדרך היעילה ביותר ליישב את הסכסוך המתמשך בין הצדדים, תוך שהוא דוחה את הטענות לחוסר יעילותה ולעיכובים בעבר. משכך, מורה השופט על המשך הליכי הבוררות בפני אותו בורר, ופוסק למבקשים הוצאות בסך 15,000 ₪ מהמשיב.