ע"פ 1473/12

תקציר

ערכאת הערעור אישרה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, דחתה את הערעור ואישרה את מהימנותה וממצאיה העובדתיים של הערכאה הנמוכה יותר בנוגע לתיק עבירות המין. ערכאת הערעור הדגישה כי בדרך כלל היא אינה מתערבת במהימנות ובקביעות עובדתיות אלא אם קיימות נסיבות חריגות. במקרה זה, במיוחד בעבירות מין שלעיתים קרובות נעדרים בהן עדים נוספים, נתמכו ממצאיו של בית המשפט המחוזי בעדויותיהם של הקורבנות, א.ר. וי.ר., שעדויותיהם נחשבו קוהרנטיות ואמינות למרות חוסר העקביות האופייני במקרים כה קשים מבחינה רגשית. בית המשפט הכיר בקושי לצפות לפרטים מדויקים מילדים נפגעים בשל הטראומה שעברו. בית המשפט המחוזי מצא את עדותו של המערער בלתי אמינה, רצופת סתירות ואינה עולה בקנה אחד עם הראיות, בעוד עדויות וראיות נוספות איששו את גרסאות הקורבנות. פגמים חקירתיים שהועלו בערעור טופלו, וצוין כי הם אינם משפיעים על קבילות הראיות או משקלן. בית המשפט דחה את טענות המערער בעניין גזר הדין, והדגיש כי ההשפעה החמורה של העבירות מצדיקה את העונש, למרות טענותיו של המערער לנזק מזערי. בית המשפט ציין את היעדר המוטיבציה השיקומית של המערער כגורם. השופטים שהם וברק-ארז הסכימו עם החלטתו של השופט ג'ובראן לדחות את הערעור, ואישרו כי העונש הולם ותואם את חומרת העבירות.