רע"א 31891-11-24

תקציר

בפסק דין זה, השופטת רות רונן בחנה ודחתה בסופו של דבר בקשה למתן רשות ערעור על דחיית בקשה לתיקון כתב תביעה. ערכאת הערעור קבעה כי החלטות על תיקון כתבי טענות נתונות בדרך כלל לשיקול דעתו של בית משפט קמא, והתערבות הערעור מתבקשת רק בנסיבות חריגות. השופט לא מצא נסיבות חריגות כאלה במקרה זה. תקנה 46(א) מדגישה כי על בתי המשפט לשקול שיקולים כגון עיתוי בקשות התיקון, התנהגות המבקשים ומטרת התיקון. השופטת ציינה עיכובים משמעותיים בהגשת הבקשה לתיקון, וחשפה כי היא הוגשה חמש שנים לאחר ההחלטה הנדונה ובסיום ההליכים כאשר הוגשו כל כתבי הטענות. השיהוי יוחס לכישלון של פרקליט לשעבר, אך עצם שינוי הייצוג המשפטי אינו מצדיק תיקון תביעות. הכנסת צד חדש להליך, כפי שהוצע בתיקון, תפעיל למעשה מחדש את התיק, ותפגע ביעילות השיפוטית ובהליכים שהוסכמו בעבר. הדבר יסבך את התיק עוד יותר, ואולי יוביל לבחינה מחודשת של סוגיות מהותיות שיושבו בעבר. הדגש על יעילות שיפוטית ופתרון מהיר של תיקים, במיוחד תחת תקנות פרוצדורליות חדשות, גובר על האינטרסים של העותרים. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור מבלי להידרש לתשובת המשיב, ומשכך לא נפסקו הוצאות משפט. ההחלטה מדגישה את מחויבותו של בית המשפט להליכים משפטיים יעילים, במיוחד תחת נורמות פרוצדורליות מתוקנות.