ע"א 1292/05

תקציר

השופט, השופט הווארי, פותח ומציין כי מרבית טענות המערער מופנות לקביעות העובדתיות ולממצאי המהימנות של בית משפט קמא, שקשה לערער עליהם בערעור. לאחר מכן מתייחס השופט למספר עניינים הטעונים הבהרה. ראשית, השופט דן בטענת המערער כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי יש לעקור את כל שיניו של המערער ואין מוצא עילה להתערב בממצא זה. שנית, השופט בוחן את טענת המערער כי בית משפט קמא העביר באופן פסול את נטל השכנוע אל המשיב ומגיע למסקנה כי החלטתו של בית משפט קמא הייתה מבוססת. שלישית, באשר לטענת התקיפה של המערערת, מסכימה השופטת עם קביעתו של בית משפט קמא כי טענת המערערת כי לא הוסבר לה הטיפול אינה אמינה ולכן אינה מתערבת. בעוברו לסוגיית הפיצויים, מסכים השופט עם המערער כי הסכום שנפסק על ידי בית משפט קמא בגין כאב וסבל נמוך מדי. השופט מציין כי בית המשפט קמא עצמו הכיר בסבל המשמעותי והבלתי סביר של המערער, והגדיל את הפיצוי ל-40,000 ₪. אשר לטענות המערער להפסדי שכר בעבר, הפסדי השתכרות עתידיים, הוצאות טיפול והוצאות נסיעה, מסכימה השופטת עם קביעותיו של בית משפט קמא כראויות וסבירות, במיוחד נוכח היעדר ראיות שהגיש המערער. לגבי יתר אבות הנזק, השופט אינו רואה עילה להתערב בהחלטות בית משפט קמא. לפיכך, מציע השופט הווארי לעמיתו כי הערעור יתקבל בחלקו בעניין סכום הפיצוי בלבד, וכי המשיב יחויב לשלם למערער 20,000 ₪ נוספים בגין כאב וסבל, וכן שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. השופט הווארי מגיע למסקנה כי אין מקום לחייב את המשיב בהוצאות משפט נוספות. כבוד השופטים חטיב וארבל מסכימים עם דעתו של השופט הווארי.