תמ"ש 6503-07-12

תקציר

פסק הדין של בית המשפט מתבסס על נישואין ארוכים שנמשכו כ-40 שנה בין התובע לנתבע, במהלכם נולדו להם 17 ילדים ונכסים משותפים, לרבות נכסים חיצוניים כגון מתנות וירושה. התובע טען כי היה הסכם כללי לשיתוף בכל הנכסים, אך השופט קבע כי לא היה הסכם כזה, וטענת התובע לא הוכחה. השופט גם קבע כי מועד הקרע במערכת היחסים הוא סוף שנת 2009. השופט בחן כל אחד מהנכסים שבמחלוקת בנפרד והחליט אם הייתה כוונה ספציפית לחלוק ביניהם. לגבי הנכס בלייקווד, שהתקבל במתנה מהורי הנתבע, פסק השופט לטובת התובע, ומצא ראיות מספיקות לכך שלתובע צריכות להיות זכויות בנכס. השופטת ביססה זאת על ערבוב הכנסות השכירות מהנכס עם החשבון המשותף של בני הזוג, השימוש בהכנסות להוצאות משק הבית ונישואי הילדים, מעורבותו של הנתבע בניהול הנכס והתנהלות הנתבע בכל הנוגע לקבלת ההכנסות בחוסר תום לב. לתובעת נפסקו מחצית מהכנסות השכירות מהנכס משנת 2001 ועד סוף שנת 2009. פסיקה דומה ניתנה לגבי פירות הנכסים בגרמניה, אותם קיבלה הנתבעת בשנת 1999. חלקה של התובעת בפירות חושב משנת 1999 ועד סוף שנת 2009, למרות סתירות בעדות הנתבעת לגבי מועד קבלת הכספים. טענות התובעת בדבר הזכויות בקניון בוושינגטון, הבית בלייקווד, חברת א.ש. והנכסים בישראל נדחו בשל היעדר ראיות לכוונה ספציפית לחלוק בהם או כל קשר אחר לתובע. עוד ציינה השופטת כי התובעת ככל הנראה זנחה את טענותיה בנוגע לנכסים אלה. עוד קבעה השופטת כי התובעת זכאית למחצית מהכספים שהופקדו בחשבונות הבנק הנפרדים של הנתבעת משנת 2001 ועד סוף שנת 2009. זכויות הצדדים בחשבונות הבנק המשותפים, בדירת המגורים ובזכויות הסוציאליות לא היו שנויות במחלוקת ונפסק כי הן שייכות לשני הצדדים באופן שווה. לבסוף הורה השופט על מינוי מומחה לחישוב ההסדר הכספי בין הצדדים, תוך התחשבות בקביעות השופט, וקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו. ניתן לפרסם את פסק הדין בעילום שם.