עב"ל 41408-11-15

תקציר

הערעור הוא בשאלה האם המשיבה, אליס שירזי, זכאית לקצבת זקנה מהמוסד לביטוח לאומי (המכון) לפי הוראות חוק הביטוח הלאומי. המשיבה סובלת מבעיות רפואיות שונות וקיבלה קצבת נכות כללית מהמכון מיום 11.3.2010 ועד הגיעתה לגיל פרישה ביום 15.3.2010, דהיינו למשך ארבעה ימים. עם הגיעה לגיל פרישה פקעה זכאותה לקצבת נכות, והיא הגישה בקשה לקצבת זקנה, שנדחתה משום שלא צברה תקופת אכשרה מספקת. המשיבה ערערה לבית הדין המחוזי, שקיבל חלקית את תביעתה וקבע כי היא זכאית לקצבת זקנה. לאחר מכן ערער המכון לבית הדין הארצי לעבודה. המחלוקות העיקריות בערעור הן האם היתה לבית המשפט המחוזי סמכות לדון בתביעת המשיב לגופה למרות שהוגשה לאחר המועד האחרון, ופרשנות הפטור מתקופת האכשרה לקצבת זקנה לפי סעיף 246(ב)(4) לחוק הביטוח הלאומי, לפיו מבוטחת שקיבלה קצבת נכות לפני הגיעה לגיל פרישה פטורה. רוב השופטים קיבלו את פרשנותו של המשיב להוראה, אך החזירו את סוגיית הארכת המועד לבית המשפט המחוזי לקביעת מועד הגשת הבקשה והליכי הדיון בה, בעוד דעת המיעוט מצאה כי קיים "טעם מיוחד" המצדיק שמיעת טענת המשיב לגופה, וכי יש לדחות את הערעור. לסיכום, קבע בית המשפט כי פרשנותו של המשיב לסעיף 246(ב)(4) התקבלה, וסוגיית הארכת המועד הוחזרה לבית המשפט המחוזי. לא היה צו להוצאות הערעור.