ס"ק 65548-06-19

תקציר

פסק הדין נסוב סביב פרשנות הסכם קיבוצי בין אגד, חברת תחבורה ציבורית, לבין ארגון הנהגים שלה. ההסכם, שנחתם ב-2018, ביטל את תוספת "מנקו", תשלום נפרד שניתן לעובדים העוסקים בצ'ק ובגביית מזומנים. המחלוקת נסבה לשאלה האם תוספת מנקו שולבה בשכר היסוד של הנהגים או שהיא אמורה להיות משולמת בנפרד, מה גם שגביית התעריפים מהנוסעים לא הופסקה לחלוטין. בית הדין קבע כי ההסכם הקיבוצי ביטל במפורש את תוספת מנקו ללא כל תנאי. היא לא השתכנעה מטענות האיגוד כי התוספת בוטלה באופן זמני בלבד עד שאגד תמלא את חובתה הנטענת להפסיק את גביית התעריפים, שכן לא הייתה התניה כזו בהסכם. בנוסף, קבע בית המשפט כי הנהגים לא הוכיחו כי אגד התחייבה להפסיק את הגבייה בתוך פרק זמן מוגדר. בעקבות זאת פסקו השופטים נגד בקשת ארגון הנהגים, וקבעו כי הנהגים מחויבים לגבות תעריפים מהנוסעים וכי אי ביצוע הדבר יהווה עבירת משמעת. עוד החליט בית הדין כי אינו יכול להורות לאגד לפצות את הנהגים בגין כל הפחתה נטענת בשכר כתוצאה מהמשך הגבייה, שכן לא הוכחה ההתחייבות להפסיק את הגבייה, והאיגוד לא הביא ראיות ספציפיות לניכויי שכר. בהחלטה הודגש כי פרשנות ההסכם הקיבוצי, שתוקפו אמור לפוג בשנת 2027, קריטית יותר מכל פגיעה אפשרית באגד מעיתוי הגשת הבקשה. לבסוף, בהתחשב באופי המחלוקת, בית המשפט לא פסק הוצאות למי מהצדדים.