בג"צ 9786/07

תקציר

העותרת, מוסד ללא כוונת רווח לנשים, מבקשת פטור מארנונה על הנכס המשמש לשירות הציבור לפי סעיף 5(י) לפקודה. העותרת נהנתה מפטור היסטורי במשך שנים רבות, אשר בוטל על ידי העירייה בשנת 2003 בעקבות עתירה. הביטול הביא את העותרת לבקש פטור חדש ממשרד הפנים, אשר נדחה על בסיס שני קריטריונים שנקבעו בחוזר מנכ"ל 2/99: (1) על התמורה שגבה העותרת להיות נמוכה משמעותית ממחיר השוק; (2) הפעילות צריכה לשרת בעיקר את תושבי הרשות המקומית שבשטחה היא מתגוררת. בעתירה נטען כי התמורה הנגבית מתלמידי ישראל, הנמוכה ב-50% ממחיר השוק, צריכה להוות נקודת מוצא לבחינת עמידה בקריטריון הראשון. בית המשפט קבע, כי לא ניתן להתעלם מהתמורה שנגבתה מסטודנטים זרים לצורך קריטריון זה, ומאחר שהעותרת לא הוכיחה את סכום התמורה המדויק שנגבה, היא לא עמדה בקריטריון. אשר לקריטריון השני, קבע בית המשפט כי אין לראות ברוב תלמידיו של העותר, שעברו לעיר באופן זמני, תושבי הרשות המקומית. בית המשפט הדגיש כי חריגה מהקריטריונים דורשת טעמים חריגים, שלא היו קיימים במקרה זה. טענתה החלופית של העותרת כי יש להותיר את הפטור ההיסטורי על כנו עד לדחיית החלטה סופית של המנכ"ל, שכן הפטור הקודם ניתן שלא כדין. לפיכך, נדחתה העתירה להתערב בהחלטת מנכ"ל משרד הפנים.