המ"ש 7555-09-25

תקציר

**ניתוח משפטי: בקשה להארכת מועד להישפט בעבירת תעבורה** **מבוא:** ההחלטה הנדונה ניתנה על ידי בית משפט השלום לתעבורה בחדרה (השופטת עידית פלד) בעקבות בקשה להארכת מועד להישפט בגין עבירת נהיגה במהירות מופרזת, מיום 8.11.24. המבקש, גנאדי גמבורג, ביקש להישפט בגין עבירה זו, אך הגיש את בקשתו באיחור. בית המשפט בחן את הבקשה ואת תגובת המשיבה (מדינת ישראל ומשטרת ישראל) ודחה את הבקשה, תוך התבססות על עקרונות משפטיים ופסיקות קודמות. **המסגרת הנורמטיבית:** החוק קובע כי בית המשפט ייעתר לבקשה להארכת מועד להישפט אם מתקיימים אחד מהתנאים הבאים: 1. **קיום סיבה מוצדקת, טעם ראוי או נימוק ממשי** המסביר את האיחור בהגשת הבקשה. 2. **השתכנעות בית המשפט כי דחיית הבקשה עלולה לגרום לעיוות דין.** 3. **קיום נימוקים מיוחדים אחרים** שיפורטו. **ניתוח העובדות והדין:** 1. **תנאי ראשון: סיבה מוצדקת לאיחור:** * **חזקת המסירה:** בית המשפט עמד על חזקת המסירה הקבומה בתקנה 44א' לתקנות סדר הדין הפלילי. במקרה זה, הודעת תשלום הקנס נשלחה בדואר רשום לכתובתו הרשומה של המבקש, אך חזרה בציון "לא נדרש". לפיכך, חלה חזקת המסירה, אשר לפיה הודעת הקנס נחשבת כאילו הגיעה לידי המבקש. * **נטל ההוכחה:** חזקה זו מעבירה את הנטל לכתפי המבקש להוכיח כי ההודעה לא התקבלה על ידו מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעות מקבלתה. בית המשפט הדגיש כי טענה בעלמא של אי קבלת הדו"ח אינה מספקת. יש להציג ראיות, מסמכים או להוכיח פעולות שנעשו לבירור, המוכיחות כי אי קבלת הדואר אינה נובעת מהימנעות מכוונת. * **החלת הדין על המקרה:** המבקש טען כי לא קיבל את הדו"ח, אך לא גבה טענה זו בכל אסמכתא מרשות הדואר או כל ראיה אחרת שיש בה כדי לסתור את אישור המסירה ואת חזקתה. משכך, בית המשפט קבע כי לא הוכחה הצדקה לאיחור בהגשת הבקשה. 2. **תנאי שני: חשש לעיוות דין:** * **טענת "אחר נהג":** המבקש לא העלה טענה מפורשת לעיוות דין, אך בית המשפט התייחס לאפשרות שטענת "אחר נהג" (כלומר, שאשתו של המבקש היא שנהגה ברכב) עשויה לעלות לכדי עיוות דין. * **פסיקה בנושא:** בית המשפט סקר פסיקות רבות (כמו רע"פ 4849/24 נחמן אלבז נ' מדינת ישראל) אשר קבעו כי טענה זו, גם אם מגובה בתצהיר, אינה מבססת באופן אוטומטי חשש לעיוות דין המצדיק הארכת מועד. הדבר נכון במיוחד כאשר מדובר בבקשה להסבת קנס על שם אחר. אי העתרות לבקשה כזו, ללא הוכחת טעמים מיוחדים, אינה נחשבת לעיוות דין. * **החלת הדין על המקרה:** המבקש לא הציג טענה המבססת חשש לעיוות דין. 3. **תנאי שלישי: נימוקים מיוחדים אחרים:** * בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין, לא מתקיימים "נימוקים מיוחדים אחרים" המצדיקים הארכת מועד. **חידושים משפטיים ודגשים:** * **החשיבות של חזקת המסירה:** ההחלטה מדגישה שוב את תוקפה המחייב של חזקת המסירה. קבלת דבר דואר רשום שחזר עם ציון "לא נדרש" או "דחה" נחשבת למסירה כדין, והנטל להוכחת אי קבלה מסיבות שאינן תלויות הדוור מוטל על הנמען. * **נטל ההוכחה על המבקש:** בית המשפט מבהיר כי אין די בטענה כללית של אי קבלת הודעה. על המבקש לפעול באופן אקטיבי ולהביא ראיות מוצקות (כגון אישור מרשות הדואר על כשל במסירה, או הוכחה לנסיבות מיוחדות שלא אפשרו את קבלת הדואר) על מנת לסתור את חזקת המסירה. * **היחס לטענת "אחר נהג":** ההחלטה מבהירה כי טענת "אחר נהג" כשלעצמה, ללא נסיבות מחמירות או הוכחות נוספות, אינה מהווה עילה אוטומטית להארכת מועד או לביטול קנס, ואינה מקימה בהכרח חשש לעיוות דין. יש לבחון כל מקרה לגופו, ועל הטוען להוכיח את טענותיו. * **דחייה ללא דיון:** ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים, בהתאם לפסיקה (רע"פ 9142/01 סוריאה אטילה נ' מדינת ישראל), כאשר אין מקום לדיון נוסף. **מסקנה:** בית המשפט דחה את בקשת המבקש להארכת מועד להישפט, בשל אי עמידה בתנאי החוק. המבקש לא הוכיח קיומה של סיבה מוצדקת לאיחור בהגשת הבקשה, וכן לא ביסס חשש לעיוות דין או נימוקים מיוחדים אחרים. הדבר משקף את הגישה המחמירה של בתי המשפט בנוגע להגשת בקשות להישפט באיחור, במיוחד כאשר חזקת המסירה קמה, ומחייב את מבקשי הארכת המועד לפעול באקטיביות ולהציג ראיות מוצקות התומכות בטענותיהם.