ת"א 8120/06

תקציר

התובעת, חברה להשקעות נדל"ן, תבעה את הנתבעת מס' 1, בבקשה לאכוף הסכם מחייב שנרקם לכאורה ביניהם בדבר רכישת נכס ממושכן המכונה חלקות 28, 29 ו-30 בגוש 30056 הממוקם במזרח ירושלים. הנתבעת, חברה המעניקה סיוע והלוואות לגופים פלסטיניים, רכשה את המשכנתא על הנכס מבנק דיסקונט לישראל בע"מ כדי למנוע את מימושה. עם זאת, התובעת טענה כי בפברואר 2004 הושג הסכם מחייב עם הנתבעת, המפרט את תנאי הרכישה, לרבות פירעון חוב המשכנתא, שיעורי הריבית ופרטי החזקה. התובעת הציגה כראיה, שורה של מכתבים שהוחלפו בין בא כוחה, עו"ד יונתן כותאב, לבין מנהל הנתבעת, כריס אוגוסט. מנגד, הנתבעת הכחישה את קיומו של הסכם מחייב כלשהו וטענה כי המשא ומתן עודנו נמשך. בנוסף, הם הדגישו כי זהותו ויכולותיו הפיננסיות של התובע לא הובררו, דבר שהיה חיוני עבור הנתבעת. בית המשפט, לאחר שבחן את חומר הראיות ושקל את הטענות, מצא כי התובעת לא הצליחה להוכיח קיומו של הסכם מחייב. חליפת המכתבים הצביעה על משא ומתן מתמשך ולא שיקפה את כוונת הנתבע להיכנס למערכת יחסים משפטית עם התובע. זאת ועוד, טענות התובעת בדבר תוכן ההסכם לא היו עקביות, ומעולם לא התקבל אישור הגורמים הרלוונטיים בחברה הנתבעת. בית המשפט הגיע למסקנה כי הראיות מצביעות לכל היותר על משא ומתן שלא צלח. מאחר שלא היה מסמך בכתב המתאר את ההסכם הנטען כנדרש בחוק בעסקאות מקרקעין, ולאור חוסר העקביות בעדות התובע, נדחתה התביעה. צו המניעה הארעי שניתן לתובע בשנת 2006 בוטל, והתובע חויב לשאת בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עורכי הדין. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים והיה אמור להימסר להם על ידי מזכירות בית המשפט.