עב"ל 34935-04-12

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור על סמך הראיות שהובאו בפניו. טענת הטעות של המערער ביחס להסכמה שניתנה בהליך הקודם לא הועלתה בבית המשפט המחוזי והיא סותרת טענות אחרות שהוצגו. פסק דינו של בית הדין האזורי, אשר נתן תוקף להסדר מוסכם בין הצדדים, הוגבל לדרגת אי הכושר של המערערת ולמועד ביצועו, ולא התייחס לדרגת הנכות הרפואית. על פי פסק הדין, נדרשה המערערת למצות ערעור קיים על החלטת אי כושר. בית המשפט מבהיר כי קביעת הנכות הרפואית והנכות התפקודית הן סוגיות נפרדות המטופלות בוועדות שונות. נכות תפקודית מתייחסת לכושר השתכרות של האדם ונקבעה על ידי ועדת אי כושר, ואילו הנכות הרפואית נקבעת על ידי הוועדה הרפואית. היה על המערער לערער על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בנפרד ובמסגרת הזמן הקבועה בחוק. זאת ועוד, טען המוסד לביטוח לאומי כי עניינו של המערער כבר נבחן בוועדת הערר בעקבות פסק דינו של בית הדין המחוזי. בהתחשב בשיקולים דלעיל, הערעור נדחה, ולא ייפסקו הוצאות. ההחלטה ניתנה שלא בנוכחות הצדדים ותימסר להם בכתב.