בג"צ 516/08

תקציר

פסק הדין פותח בהתייחסות לשתי טענות מקדמיות של המשיבים – כי יש לדחות את העתירה בשל חוסר תום הלב של העותרים ושיהוי ניכר בהגשתה. המשיבים טוענים כי העותרים נמנעו מלשתף גורמים רלוונטיים ולצרף מסמכים חיוניים, וכי התנהלותם מלמדת על ניסיון לסלף את העובדות. בנוסף, מדגישים המשיבים והמדינה את השיהוי הממושך בהגשת העתירה, ומציינים כי הליכי התכנון היו ידועים לציבור מאז שנת 2002, אך העותרים לא העלו התנגדויות בתקופה זו. המשיבים והמדינה טוענים כי שיהוי זה, בצירוף היעדר הצדקה ופוטנציאל להפסד כלכלי משמעותי, מצדיק את דחיית העתירה. לגופה של העתירה טוענים המשיבים והמדינה כי העותרים לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענותיהם בדבר הקמת בתי עלמין נוספים במתחם. הם מדגישים כי שני אתרי הקבורה המוכרים סומנו והוצאו משטח הבנייה, וקביעותיהם הכלליות של העותרים, שאינן נתמכות בנתונים מאומתים, אינן עומדות ברף ההוכחה הנדרש. כמו כן, טוענים המשיבים כי ההליך התכנוני היה יסודי ומידתי, תוך התחשבות בזיהוי ושימור אתרי קבורה, וכי עבודות הבנייה מבוצעות מבלי לפגוע בתת הקרקע. העותרים, לעומת זאת, עומדים על קיומם של בתי עלמין נוספים במתחם. עם זאת, לאחר ביקור באתר וחקירות נוספות, נקבע כי אכן קיימים קברים מוסתרים בשני מוקדים בתוך המתחם. המדינה והמשיבים מתחייבים להתאים את תכניות הפיתוח שלהם לשימור אתרים אלה, ולהימנע מעבודות בנייה באזורים אלה. השופטת פרוקצ'יה מדגישה את הצורך לאזן בין הערך החוקתי של כיבוד אתרי הקבורה לבין זכויות בעלי הקרקע והאינטרס הציבורי בפיתוח. במקרה ספציפי זה, נוכח הממצאים העובדתיים ונכונות המשיבים והמדינה להתאים את תכניותיהם, מגיעה השופטת פרוקצ'יה למסקנה כי הושג האיזון הראוי. לפיכך, העתירה נדחית, מותנית בהתחייבות המדינה והמשיבים להימנע מבנייה באזורים מסוימים, תוך הבטחת ההגנה על הקברים שזוהו. השופטת פרוקצ'יה מדגישה גם את חשיבות הוודאות והעיתוי בהליכי התכנון והבנייה, הנפגעים בשל עיכוב בהתנגדויות. השופט גרוניס והשופט מלצר מסכימים עם פסק הדין.