בר"ע 25945-06-17

תקציר

הערעור מתייחס למשיב בעל חנות שנפגע בצווארו ובגבו לאחר שנפל מסולם בתאונה בעבודה. הוועדה הרפואית הראשונית ייחסה למשיב 10% נכות, עליה ערער. הוועדה הרפואית לעררים הכירה בנכות של 10% לאחר ניכוי 50% בגין מצב קודם, וקבעה כי אין נכות בשל הצוואר. המשיב ערער על החלטה זו, ובית הדין האזורי לעבודה צידד בו, תוך שהוא מציין מספר סוגיות בהחלטת הוועדה, לרבות פרוטוקולים בלתי קריאים, חוסר בהירות לגבי אחוזי הנכות והיעדר הנמקה מספקת לשלילת נכות צוואר. בית המשפט החזיר את המקרה לוועדה לבירור. המוסד, ככל הנראה סוכנות ביטוח, ערער על פסק דין זה וטען כי פסק הדין של בית המשפט התבסס על אי הבנה של פרוטוקולי הוועדה, שהיו קריאים, וכי לוועדה יש סמכות לקבוע היעדר קשר סיבתי בין התאונה לבין הפגיעה בצוואר. המשיב טען כי החלטת הוועדה הייתה פגומה ומוטה. בית המשפט החליט להיעתר חלקית לבקשת המוסד למתן רשות ערעור. בית המשפט לא מצא ניכוי בגין מצב צוואר קודם, והסכים כי החלטת הוועדה בדבר היעדר קשר סיבתי לליקוי הצוואר היא סבירה ובסמכותה. לפיכך, ערעור המוסד בעניין ליקוי הצוואר התקבל. עם זאת, בית המשפט אישר את החלטת בית הדין המחוזי להחזיר את התיק לוועדה בעניין הפגיעה בגב התחתון. התייחסותה של הוועדה לחוות דעת רפואית לא הוסברה דיה, ובית המשפט הורה לוועדה להבהיר את ממצאיה בדבר חומרת ליקוי הגב ואת התייחסותה לחוות הדעת הרפואית האמורה. הוחלט לקבל חלקית את הערר, והתיק הועבר חזרה לוועדה לבירור בעניינים אלה. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.