תא"מ 15718-11-20

תקציר

הנתבעת מכרה את דירתה לרוכשים שהביאה התובעת, והצדדים חתמו על הסכמי שירות תיווך בשנים 2017 ו-2019. הסוגיה המרכזית היא תוקפם של הסכמים אלה בשל חלוף הזמן והיעדר פרטים מהותיים כנדרש בחוק. השופטת קבעה כי ההסכם משנת 2019 נותר בתוקף למרות התקופה הקצרה שבין תום תקופת הבלעדיות לתחילת המשא ומתן, וכי היעדר פרטים כגון מספר תעודת הזהות של הנתבע והמחיר המבוקש עבור הנכס לא הביא לביטולו. השופט דחה גם את טענתו המתחרה של הנתבע וקבע כי התובע היה הגורם היעיל בעסקה. לפיכך, השופט הורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 63,126 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, נכון למועד הגשת התביעה. סכום זה כולל דמי תיווך אך אינו כולל פיצוי בגין עוגמת נפש, הנחשבת כפיצוי כפול. כמו כן פסק השופט שכר טרחת עורך דין בסך 5,400 שקל לתובע. פסק הדין כפוף לזכות הערעור החוקית.