ע"פ 26043-01-13

תקציר

בפסק דין זה, בית המשפט המחוזי בבאר שבע דן בשני ערעורים: ערעורו של הנאשם על הרשעתו בעבירת תקיפת בנו הקטין, וערעורה של המדינה על גזר הדין שניתן על ידי בית משפט השלום. **ערעור על הכרעת הדין:** בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של הנאשם על הכרעת הדין. נקבע כי בית משפט השלום ביסס את הרשעתו על עדויות מהימנות של הקטין המתלונן ואחותו, אשר תמכו זו בזו. גרסתו של הנאשם נמצאה בלתי אמינה, סותרת ומשתנה. הטענות לתיאום עדויות, היעדר מניע או עלילה זויפה נדחו, תוך הדגשה כי סתירות לכאורה בין מיקום האירוע (חצר לעומת מטבח) או סדר המכות אינן מהותיות ואינן פוגעות באמינות העדויות. בית המשפט אישר כי ממצאי העובדה והמהימנות של בית משפט השלום מבוססים כראוי על הראיות שהוצגו. **ערעור על גזר הדין:** בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של המדינה על גזר הדין. בית משפט השלום, על אף שקבע כי מתחם הענישה הראוי נע בין מאסר מותנה לשישה חודשי מאסר בפועל, וכן התחשב בעברו הפלילי של הנאשם (כולל הרשעה קודמת בעבירות אלימות במשפחה), נמנע מהטלת עונש מאסר כלשהו (אף לא מותנה) בגין העבירה החדשה. זאת, בשל החשש שהטלת מאסר כלשהו תפעיל אוטומטית מאסר מותנה בן 12 חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו, באופן שיביא להטלת עונש כפול מהמקסימום שנקבע במתחם הענישה. בית המשפט קמא הסתפק בקנס, פיצויים והארכת המאסר המותנה. בית המשפט המחוזי קבע כי גישת בית משפט השלום והנמקתיו אינן עולות בקנה אחד עם הוראות חוק העונשין (סעיפים 55(א) ו-56(א)) והפסיקה הנוהגת בנוגע להפעלת מאסרים מותנים. נקבע כי החריג המאפשר אי-הפעלה של מאסר מותנה (סעיף 56(א)) מתמקד במקרים בהם מוצדק לתת לנאשם הזדמנות נוספת, וכי עצם אורכו של המאסר המותנה או הימנעות מהטלת עונש מאסר בפועל אינם מהווים עילה מספקת להארכתו, במיוחד כאשר הנאשם אינו מפגין סימני הכרה או שינוי. עוד הודגש כי תיקון 113 לחוק העונשין (קביעת מתחם ענישה) לא שינה מהעיקרון המחייב הפעלת מאסר מותנה, ואף עשוי לצמצם את החריג. במקרה זה, הרשעתו הנוכחית של הנאשם בעבירת אלימות כלפי בנו, שנה בלבד לאחר שריצה מאסר בגין עבירות דומות כלפי בנו וגרושתו, מחייבת דווקא הטלת עונש מחמיר יותר, קרוב לרף העליון של מתחם הענישה. **החלטה:** בית המשפט המחוזי **דחה את ערעורו של הנאשם על הכרעת הדין** ו**קיבל את ערעורה של המדינה על גזר הדין**. גזר הדין בוטל, ונגזרו על הנאשם העונשים הבאים: 1. **מאסר בפועל של 4 חודשים.** 2. **הפעלת המאסר המותנה בן 12 חודשים** שהוטל עליו בעבר. 3. המאסרים ירוצו **בחופף**, כך שתקופת המאסר הכוללת תהיה **12 חודשים**, החל מיום מתן פסק הדין. בנסיבות אלו, בית המשפט נמנע מהטלת קנס או חובת פיצוי נוספים.