רע"א 10423-07-10

תקציר

פסק הדין המדובר הוא ביחס לערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים בנוגע לתביעת נזיקין שהגיש צלם נגד שוטר. הצלם טען כי מעצרו על ידי הקצין במהלך הפגנות נגד ההתנתקות בשנת 2005 היה בלתי חוקי והיה כרוך בהפעלת כוח מופרז. המדינה, לעומת זאת, הפעילה חסינות לנושא משרה לפי סעיף 7ב לפקודת הנזיקין, בטענה כי נושא המשרה פועל מתוקף תפקידו השלטוני. בית משפט קמא דחה את בקשת הצלם לבטל את החסינות המוקנית לקצין. לאחר מכן הגיש הצלם בקשה לחופשה כדי לערער על החלטה זו. בית המשפט המחוזי פירט בהחלטתו את הפגמים שנפלו בהליך המדינה, לרבות תצהיר בלתי הולם וחוסר התחשבות בגרסתו של הצלם לאירועים. עם זאת, בית המשפט גם הכיר בכך שפגמים אלה אינם פוסלים בהכרח את ההחלטה. לדברי בית המשפט, החלטת המדינה התבססה על בחינת הראיות המנהליות הקיימות, שכללו גרסאות סותרות לאירועים הן מצד הצלם והן מצד הקצין. בית המשפט מצא כי במקרה זה לא ניתן לשלול את גרסתו של הקצין, מה גם שהצלם לא הביא ראיות משכנעות לתמיכה בטענותיו. בית המשפט המחוזי הדגיש כי החלטת המדינה הייתה סבירה ואין להתערב בה, מה גם שהיא התבססה על ראיות מנהליות. היעדרו של תצהיר המפרט את תהליך קבלת ההחלטות צוין אך לא פסל את ההחלטה, מה גם שבית המשפט עצמו בחן את הראיות הקיימות. בית המשפט התייחס גם לטענותיו של הצלם כי שגה בית משפט קמא בכך שלא נתן משקל לגרסתו וכי הליך קבלת ההחלטות של המדינה היה לקוי. צוין כי המדינה לא חלקה על העובדות כפי שהוצגו על ידי הצלם אלא התמקדה בשאלת החסינות. בית המשפט מצא כי הנימוקים להחלטת המדינה, אף שהוגשו במועד מאוחר יותר, היו מספיקים וכי פסק הדין בתיק נפרד שהוזכר בנימוקים לא השפיע על התוצאה. בסופו של דבר, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור והורה לצלם לכסות את הוצאות המשיבים, תוך שהוא מקבל את מסקנתו של בית משפט קמא כי נושא המשרה חסין מפני העמדה לדין לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין. ההחלטה, הדגיש בית המשפט, לא נועדה להכריע במחלוקת העובדתית בין הצדדים אלא להעריך את סבירותה של החלטת המדינה, שאותה מצא כסבירה. הצלם לא נפגע מההליך, והחלטת המדינה להעניק חסינות התקבלה כראוי, ללא כל אינדיקציה למניעים פסולים.