ת"ק 12337-01-25

תקציר

## ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין בת"ק 12337-01-25 מלאכי נ' יצחק ואח' פסק דין זה עוסק בתביעה שהוגשה על ידי אביתר מלאכי (להלן: "התובע") נגד אליהו יצחק, אמנון יצחק, ועמותת "שופר" (להלן: "הנתבעים"), בטענה להפרה של חוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 (להלן: "חוק התקשורת") וכן לפגיעה בפרטיות. הליבה של התביעה נובעת מקבלת הודעות מוקלטות ושיחות טלפון מהנתבעים, אשר לטענת התובע, נשלחו ללא הסכמתו ומהוות הטרדה. **עילות התביעה ועיקר הטענות:** 1. **הפרת חוק התקשורת:** התובע טען כי הנתבעים שלחו לו 9 הודעות ושיחות יוצאות ללא הסכמתו, בניסיון לגייס תרומות. לטענתו, הנתבעים לא אפשרו לו הסרה מרשימת התפוצה ואף חסמו את מספר הטלפון שלו, מה שהכריח אותו להתקשר ממספר חסום. התובע ציין כי התעלמות מובהקת של הנתבעים מבקשותיו להסרה, ואף צחוקם עליו במהלך שיחה, מעידים על הטרדה מכוונת. 2. **פגיעה בפרטיות והטרדה:** התובע טען כי ההתנהלות המתמשכת של הנתבעים מהווה הטרדה ופגיעה בפרטיותו. **טענות הנתבעים:** הנתבעים טענו כי התביעה חסרת תום לב ונועדה להפעיל לחץ במסגרת הליך אחר המתנהל בין הצדדים. * **נגד נתבעים 1 ו-2:** טענו כי אין עילת תביעה אישית נגדם. נתבע 1, כמנכ"ל העמותה, אינו אחראי אישית לעוולות. נתבע 2, מייסד העמותה, אינו פעיל בה מזה עשור. צירופם להליך נועד למטרות פרסום בלבד. * **נגד נתבעת 3 (העמותה):** טענו כי בחודש אוגוסט 2024 פתחה קמפיין גיוס תרומות כחלק מפעילותה השוטפת. לטענתם, כל פנייה לתובע, אם אכן נעשתה, הייתה יוזמה של אנשים פרטיים ללא הנחיית העמותה, ולא הייתה כוונה להטריד. בנוסף, טענו כי מספרי הטלפון אינם שייכים להם וכי התובע הוא זה שהטריד את עובדי העמותה, מה שהוביל לחסימת מספר הטלפון שלו. הם גם טענו כי בקשת תרומה אינה בהכרח "דבר פרסומת" וכי שיחה אחת עסקה במתן כרטיס חינם להרצאה, פעולה שלא נועדה להוצאת כספים. **הכרעת בית המשפט:** בית המשפט, כב' הרשמת הבכירה מיכל פרבר, בחן את טענות הצדדים ואת הראיות שהוצגו, וקיבל את התביעה בחלקה, תוך שהטיל אחריות על נתבעת 3 בלבד. **ממצאים ונימוקים מרכזיים:** 1. **הגדרת "דבר פרסומת":** בית המשפט נסמך על סעיף 30(ב) ו-30א(א) לחוק התקשורת. נקבע כי "דבר פרסומת" כולל גם "מסר המופץ לציבור הרחב שמטרתו בקשת תרומה או תעמולה". בהתאם לכך, נקבע כי בקשת תרומה מהווה "דבר פרסומת" ומשלוח הודעה כזו ללא הסכמת הנמען מהווה הפרה של החוק. 2. **הזמנה לאירוע כ"דבר פרסומת":** גם הזמנה לאירוע, גם אם הכרטיסים חולקו בחינם, נחשבת ל"דבר פרסומת" אם מטרתה לחשוף את הנמען להוצאת כספים (כהנחיה להוצאת כספים באירוע). זאת בהתאם לפסיקה, לרבות רע"א 4806/17 פסגות בית השקעות בע"מ נ' גלקסברג, המרחיבה את ההגדרה למקרים של "טריקים פרסומיים" ועקיפת האיסור. 3. **זיהוי הפרות לפי חוק התקשורת:** בית המשפט זיהה 4 אירועים (1, 4, 5, 7) מהותיים שהם בגדר הפרה של חוק התקשורת. נקבע כי גם אם התובע התקשר בחזרה למספר שממנו התקשרו אליו והושמעה לו הקלטה המהווה דבר פרסומת, הדבר מהווה הפרה בהתאם לסעיף 30(ב). 4. **פיצוי בגין הפרת חוק התקשורת:** בית המשפט העמיד את סכום הפיצוי על 350 ₪ לכל הפרה, ובסה"כ 1,400 ₪ בגין 4 הפרות. 5. **הפרות נוספות - פגיעה בפרטיות והטרדה:** לגבי 4 אירועים נוספים (שבהם בוצעה שיחה על ידי נציג אנושי), נקבע כי אין מקום לקבוע כי מדובר בהפרה של חוק התקשורת. **אולם**, נקבע כי שיחות חוזרות, במיוחד לאחר שהתובע ביקש שלא יפנו אליו, מהוות פגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981. נקבע כי מדובר בפעולה הגורמת טרדה וחודרת את תחומי הפרט. 6. **פיצוי בגין פגיעה בפרטיות:** בית המשפט העמיד את הפיצוי בגין פגיעה בפרטיות והטרדה על סך 2,000 ₪. 7. **אחריות נתבעת 3:** בית המשפט קבע כי מההקלטות והתמלולים עולה כי השיחות וההקלטות נעשו מטעם נתבעת 3. הוטלה עליה אחריות להנחות את עובדיה ומתנדביה לפעול בהתאם לחוק. בכך, בית המשפט דחה את טענת הנתבעת 3 כי הפניות היו של גורמים פרטיים ללא ידיעתה או הנחייתה. ההחלטה לאפשר לנתבעת 3 להגיש הודעת צד ג' אם סברה שהגורמים פעלו בניגוד להנחיותיה, מחזקת את האחריות שנטלה על עצמה. 8. **חיוב נתבעת 3:** נתבעת 3 חויבה לשלם לתובע סך של 3,400 ₪ (1,400 ₪ בגין הפרות חוק התקשורת + 2,000 ₪ בגין פגיעה בפרטיות) בצירוף הוצאות משפט בסך 750 ₪. 9. **דחיית התביעה נגד נתבעים 1 ו-2:** בית המשפט דחה את התביעה האישית נגד נתבעים 1 ו-2. נקבע כי הם אינם עונים להגדרת "מפרסם" לפי סעיף 30א(א) לחוק התקשורת, שכן שמם ומענם אינם מופיעים בדבר הפרסומת. כמו כן, נדחתה האפשרות להחיל את אחריות נושא המשרה לפי סעיף 30א(ח) במישור האזרחי, בהתאם לפסיקה המצמצמת את היקף האחריות האישית בנושא זה. 10. **הוצאות משפט נגד נתבעים 1 ו-2:** התובע חויב לשלם לכל אחד מנתבעים 1 ו-2 הוצאות בסך 750 ₪. **חידושים ודגשים משפטיים:** * **הרחבת הגדרת "דבר פרסומת":** פסק הדין ממשיך את המגמה בפסיקה לפרש את הגדרת "דבר פרסומת" באופן רחב, תוך התייחסות לאירועים שנועדו לחשוף את הנמען להוצאת כספים, גם אם לא מדובר במכירה ישירה, וכן ל"טריקים פרסומיים" שונים. * **הפרדה בין הפרות חוק התקשורת לפגיעה בפרטיות:** בית המשפט ביצע הבחנה בין שיחות מוקלטות אוטומטיות המהוות "דבר פרסומת" לבין שיחות אנושיות המהוות הטרדה ופגיעה בפרטיות, במיוחד לאחר שהנמען ביקש להפסיק את הפניות. * **אחריות תאגידית מול אחריות אישית:** פסק הדין מדגיש את הקושי בהטלת אחריות אישית על נושאי משרה בעמותה או בחברה, בפרט במישור האזרחי, ללא הוכחת מעורבות אישית או נסיבות חריגות המצדיקות הרמת מסך. ההסתמכות על פסיקה קיימת בתחום זה מחזקת את הגישה המצמצמת. * **התייחסות לסכום התביעה:** בית המשפט פסק פיצויים סבירים בגין כל הפרה, בניגוד לסכום התביעה הראשוני שהוגדר גבוה (17,000 ₪), תוך קביעת תקרה של 350 ₪ להפרת חוק התקשורת, ו-2,000 ₪ לפגיעה בפרטיות. **לסיכום,** פסק דין זה משקף את הדגש המשפטי על הגנה על פרטיות הצרכן מפני פניות פרסומיות לא רצויות, תוך הקפדה על הוראות חוק התקשורת. הוא מדגיש את האחריות המוטלת על גופים המשתמשים בפניות אלקטרוניות לגיוס תרומות או לקידום מטרותיהם, ומבהיר את הגבולות של אחריות אישית של נושאי משרה.