עת"מ 40538-04-22

תקציר

בית המשפט החליט שלא למחוק את התצהירים שהוצגו וצורפו לעתירה, כפי שביקש העותר, בשל חוסר ידיעה ישירה לכאורה ואופי השמיעה. השופט מצא אותם רלוונטיים ובהתאם לדרישות התצהיר המנהלי. השופט תיאר את רחוב הצדף ואת הרחבה המדוברת, ואת ארבע בקשות הסעד נגד העירייה, שנדחו כולן. השופט קבע כי השימוש ברחבה כחניון היה בהתאם לתקנות התכנון ולא היווה סיכון בטיחותי, בהתבסס על חוות דעת מומחים שהציגה העירייה. עוד קבע השופט כי החלטת העירייה שלא לשפץ את הרחבה, בשל סכסוכי שכנים, הייתה סבירה, וכי אל לו לבית המשפט להתערב בשיקול דעתה של העירייה בנוגע לתוכניות שיפוץ ותקציבים. גם בקשת העותרת להורות לעירייה להסיר הסגת גבול נטענת של המשיב מס' 2 נדחתה, שכן הראיות הראו את קיומו של שביל הגישה לפני שהמשיבה מס' 2 רכשה את הבית, והעירייה הצהירה כי היא מטפלת בעניין. זאת ועוד, קיבל השופט את טענת העירייה בדבר רוחב המדרכה סביב ביתו של העותר, שלטענת העותר היה צר מדי, שכן העותר לא הצביע על הוראה כלשהי המחילה את התקן הרלוונטי בנסיבות אלה. לפיכך, העתירה נדחתה במלואה, והעותר חויב לשלם הוצאות בסך 15,000 ₪ לכל אחד משני המשיבים.