ת"א 59242-09-16

תקציר

התובע, אשר נפל קורבן לתרמית גניבת רכב שתוזמרה על ידי הנתבע מס' 1, תבע את משטרת ישראל (הנתבעת מס' 3) בגין רשלנות. המשטרה לא פעלה על פי דו"ח התובע והחזירה את הרכב הגנוב לנתבע מס' 1, ובכך אפשרה לו להעביר את הבעלות בו לצד שלישי. כתוצאה מכך, נגרמו לתובע נזקים כספיים, והוא תבע פיצויים מהמשטרה בגין מחדלה למנוע את אובדן רכבו. בית המשפט מצא את הנתבעת מס' 3 רשלנית בהתבסס על שמונה מקרים של התנהגות בלתי הולמת. ראשית, הדו"ח של התובע נמסר תחילה למשטרה על ידי חברה פרטית, אך הנתבע סיפק גרסאות לא תואמות לאירועים. שנית, היה על התובע לקחת את העניינים לידיים ולאתר את הנתבע מס' 1, דבר שהוביל לחקירתו, בעוד המשטרה הציעה הסברים סותרים לחוסר המעש שלה. שלישית, הנתבע מס' 1 שוחרר מבלי שביצע חקירות ראויות, ומבלי שהתובע היה נוכח, למרות ניסיונותיו החוזרים ונשנים ליצור קשר עם המשטרה. רביעית, הנאשם מס' 1 לא התייצב לחקירתו המתוכננת, אך המשטרה לא נקטה כל פעולה שאפשרה לו להעביר את הבעלות ברכב. חמישית, התובע היה צריך לשכור עורך דין ולדחוק שוב ושוב במשטרה לנקוט בפעולה. שישית, למרות מאמצי התובעת, מיהרה הנתבעת מס' 1 להשלים את העברת הרכב לצד שלישי. שביעית, קצין המשטרה שחקר את הנאשם מס' 1 לא היה מודע למקרי המרמה הקודמים שלו והתייחס לעניין כאל סכסוך חוזי, למרות שהנאשם התחמק מתשלום. לבסוף, המשטרה לא ניצלה מידע חשוב אודות היסטוריית המרמה של הנאשם מס' 1, ולא פעלה בהתאם לנהלים הנאותים לטיפול בכלי רכב גנובים, ושחררה את הרכב ללא הצדקה ראויה. בית המשפט קיבל את הערכת שווי הרכב על ידי התובעת ב-171,000 ₪, בניכוי 73,754 ₪ שהתקבלו מנתבעים אחרים במסגרת הסכם גישור. בית המשפט דחה את טענות הנתבעת 3 להפחתה נוספת בגובה הפיצוי, לרבות טענות לאשם תורם מצד התובעת וויתור לכאורה על כספים. לתובעת נפסק סכום של 112,738 ₪, צמוד למדד המחירים לצרכן מיום 25.9.2016 ועד ליום 15.12.2022, בצירוף ריבית. בנוסף, חויב הנתבע בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 23,000 ₪, בתוספת ריבית ממועד פסק הדין.