ת"א 9246-06-09

תקציר

התיק נסוב סביב השאלה האם הנתבע, שירש דירה ציבורית מקרוב משפחה שנפטר, זכאי על פי חוק להמשיך ולהתגורר בדיור הציבורי. התובעת, עמידר חברה לדיור לאומי, מבקשת לפנות את הנתבעת, בטענה כי ירושת הדירה פוסלת אותה מזכאותה לדיור ציבורי. בית המשפט פותח וקובע כי חוק זכויות הדייר וחוק הדיור הציבורי אינם מתייחסים במפורש לדרישות הזכאות לדיור ציבורי או לתרחישים בהם נשללת הזכאות. היא מופנית לנוהל שקבע משרד הבינוי והשיכון, הקובע כי הזכאות מוגבלת לחסרי בית או למקרים ספציפיים של דיירים המבקשים להחליף דירה. הנתבעת, שאינה משתייכת לקבוצות אלו, טוענת כי הוראה בחוק הדיור הציבורי קובעת רף שווי של 350,000 ₪ על בעלות נוספת בנכס לצורך זכאות. עם זאת, בית המשפט מדגיש כי חוק זה מעולם לא נכנס לתוקף. הוא גם מבחין בין המקרים שצוטטו על ידי הנאשם, ומציין כי הם נוגעים להקשרים שונים. תחת זאת, בית המשפט מצדד בתובע ומדגיש כי הדיור הציבורי הוא משאב מוגבל שיש לחלק אותו בצורה הוגנת. מאחר שלנתבעת הייתה דירה נוספת, נשללה זכאותה לדיור ציבורי כדין. זאת ועוד, לתובע, עמידר, הזכות לסיים את הסכם השכירות בהודעה סבירה, שכבר פקע. בית המשפט דוחה את טענותיה הנגדיות של הנתבעת, לרבות זכותה החוקתית לדיור חלופי ותביעתה לפיצוי על בסיס מעמדה כדיירת. בסופו של דבר, השופט מורה לנתבע לפנות את הדירה הציבורית ופוסק לתובע שכר טרחת עורך דין, כאשר זכות הערעור שמורה על פי חוק.