ע"א 2886/05

תקציר

פסק הדין דן בערעור שעניינו דחיית בקשת המשיבים להגשת ראיות נוספות בשלב הערעור, בתיק רשלנות רפואית שעניינו החמצת בדיקת אק"ג. בית המשפט אישר את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הרופא התרשל בכך שלא ביקש אק"ג דחוף, שיכול היה להבליט בעיה לבבית במועד. חרף התעקשותו של המערער כי תלונות נוספות שלא צוינו על ידי הרופא יעבירו את נטל ההוכחה, בית המשפט לא מצא ראיות מספיקות לביסוס שינוי זה על פי התקדימים. כמו כן נדונה סוגיית התקלה התורמת. בתחילה, פסק בית המשפט המחוזי כי המערער אשם חלקית בכך שלא מילא אחר הצעות רפואיות והתעלם מכאבי לב משמעותיים, אשר התגברו עד להתרחשות אירוע לבבי. השופטת נאור חלקה על ייחוס רשלנות תורמת למערערת, והדגישה כי ללא הדחיפות המפורשת שהעבירה הרופאה, ייתכן שהמערערת הייתה מסתמכת באופן סביר על הערכתה הראשונית. מנגד, השופטת פרוקצ'יה טענה כי על המערערת לשאת באחריות מסוימת, בקובעה כי למרות הבטחותיו של הרופא, תסמינים מתמשכים מצדיקים טיפול רפואי יזום. פסק הדין תיקן את הרשלנות התורמת, כאשר השופטת פרוקצ'יה הצביעה על חלוקת אשם של 75% עד 25% בין הרופא למערער בהתאמה. כן הותאמו הנזקים, תוך תיקון ניכויים הקשורים להוצאות מחיה וביטוח, ופסקו למערערת את מלוא הוצאותיה. פסק הדין משקף שיקול מקיף של אחריות רפואית, אחריות המטופל ואמות מידה ראייתיות משפטיות.