רע"א 59110-01-25

תקציר

בסדר גמור. להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, והתבססות בלעדית על המידע שסופק: **ניתוח משפטי: רע"א 59110-01-25 (בית המשפט העליון)** **מבוא:** החלטה זו ניתנה במסגרת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, אשר דחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה. תחילתו של ההליך ב-7 מקרים של פרסום לכאורה של לשון הרע מצד המבקש נגד המשיב, אשר הוא בן זוגה הנוכחי של אם הקטין (בנו של המבקש). המשיב טען כי המבקש פרסם נגדו לשון הרע, ועתרה לפיצויים וצו מניעה. **העקרונות המשפטיים המרכזיים:** 1. **חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965:** * הליבה של ההליך היא תביעה מכוח חוק זה. החוק נועד להגן על כבודו ושמו הטוב של אדם מפני פרסומים שעלולים להשפיל אותו, לבזותו, לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג. * **נטל ההוכחה:** על התובע (המשיב במקרה זה) מוטל הנטל להוכיח את עצם הפרסום ואת התקיימותם של יסודות עוולת לשון הרע. * **הגנות:** המבקש טען להגנות של אמת בפרסום ופרסום בתום לב. הגנות אלו, אם יתקיימו, יכולות לשלול את אחריותו של הנתבע. העובדה שבית משפט השלום קיבל את התביעה ביחס לחלק מהפרסומים, תוך דחיית טענות ההגנה הללו, מצביעה על כך שהמבקש לא הצליח להרים את נטל ההוכחה הנדרש לקיומן של ההגנות הללו באותם מקרים. 2. **סמכות ערעור והגבלותיה:** * **"גלגול שלישי" (רשות ערעור שני):** בקשת רשות הערעור הוגשה לבית המשפט העליון (כ"גלגול שלישי"). תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, מתווה רף גבוה למתן רשות ערעור במקרים אלו. נדרשת עילה מיוחדת, כגון שאלה משפטית עקרונית החורגת מן המקרה הפרטני, או הצורך למנוע עיוות דין משמעותי. * **התערבות בממצאי עובדה ומהימנות:** בית המשפט לערעורים, ובפרט בית המשפט העליון ב"גלגול שלישי", נוטה שלא להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית (בית משפט השלום), אשר נחשבת ל"בית משפט של דרגה ראשונה" לצורך קביעת ממצאים אלו. בית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור, הדגיש כי הוא סמך ידו על פסק דינו של בית משפט השלום ולא מצא מקום להתערב בממצאיו. גם בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון נסמכת על טענות כנגד ממצאי עובדה ומהימנות, אשר כאמור, אינן עומדות בפני עצמן כעילה לדיון ב"גלגול שלישי". 3. **עיוות דין:** * המבקש טען כי ההכרעה גורמת לו עיוות דין. עיוות דין הוא מושג משפטי רחב, המתייחס למצב בו הליך משפטי או תוצאתו פגעו באופן בלתי הוגן בזכויותיו של צד, או סיכלו באופן מהותי את יכולתו לנהל את הליך בצורה ראויה. * השופטת ברק-ארז בחנה טענה זו, אך קבעה כי לא התרשמה שנגרם למבקש עיוות דין. משמעות הדבר היא שהשופטת הגיעה למסקנה כי ההליכים התנהלו כנדרש, וההחלטות התקבלו כדין, גם אם תוצאתן אינה נוחה למבקש. 4. **הגנה על עניינם של קטינים:** * המבקש העלה טענה עקרונית בנוגע להגנה על עניינם של קטינים, כאשר מתעורר חשש לפגיעה בהם. טענה זו, בעצם מהותה, עשויה לעלות כדי שאלה משפטית עקרונית. * עם זאת, השופטת ברק-ארז ציינה כי "חרף ניסיונו של המבקש לשוות כסות עקרונית לבקשתו, לא התרשמתי שהיא מעוררת שאלה משפטית עקרונית, אלא נטועה היטב בעניינם הפרטני של הצדדים." משמעות הדבר היא שהטענה, גם אם היא מתייחסת לקטינים, במקרה הספציפי הזה, לא הציגה אתגר משפטי חדש או בעיה מערכתית הדורשת התייחסות רחבה מבית המשפט העליון. **חידושים משפטיים (או היעדרם):** * **היעדר חידוש משפטי:** החלטת השופטת ברק-ארז מדגישה גישה שמרנית יחסית בנוגע להתערבות ערעורית, במיוחד ב"גלגול שלישי". ההחלטה אינה מציגה חידושים משפטיים פורצי דרך, אלא מיישמת הלכות קיימות לגבי תנאי הסף למתן רשות ערעור, ההבחנה בין עניינים פרטניים לעקרוניים, והיחס לממצאי עובדה ומהימנות. * **הדגשת הפרקטיקה השיפוטית:** ההחלטה משקפת את הפרקטיקה השיפוטית הרווחת, לפיה בקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי", שאינן מעלות שאלה משפטית עקרונית או אינן מובילות לעיוות דין ברור, יידחו במרבית המקרים. * **אבחנה בין עניין פרטני לעיקרון:** השופטת מבצעת אבחנה חשובה בין טענה שנוגעת לעניינם הפרטני של הצדדים (גם אם היא מנוסחת כעיקרון) לבין טענה המעלה שאלה משפטית עקרונית אמיתית, בעלת השלכות רחבות יותר. **סיכום:** בית המשפט העליון, באמצעות השופטת ברק-ארז, דחה את בקשת רשות הערעור, תוך אי-הידרשות לתשובה. ההחלטה מבססת את דחיית הבקשה על כך שהיא אינה עומדת בתנאים המחמירים למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", ואינה מעלה שאלה משפטית עקרונית, אלא נוגעת לעניינם הפרטני של הצדדים. כמו כן, לא נמצא כי נגרם למבקש עיוות דין. ההחלטה מדגימה את היחס המצמצם של בית המשפט העליון להתערבות בשיקול דעתן של ערכאות קודמות, במיוחד כאשר אין עילה משפטית ברורה ומשמעותית לכך.