ת"א 978/98

תקציר

התובע, תושב ג'נין, תבע את מדינת ישראל לפיצויים לאחר שנורה על ידי חיילי צה"ל בשנת 1991 ונפצע. לטענת התובע, החיילים זיהו אותו בטעות כאדם בשם אל-פורקוע וירו בו ללא כל הצדקה, שכן היה עובר אורח תמים. המדינה, מנגד, טענה כי הירי היה מוצדק משום שהתובע היה מעורב בפעילות פלילית, לרבות ריסוס כתובות גרפיטי על קירות ובריחה מחיילים כשהוא מלווה בחמוש. עוד טענה המדינה כי מדובר ב"מעשה מלחמה", הפוטר אותה מאחריות לפי חוק הנזיקין האזרחיים. בית המשפט קבע כי האירוע לא היווה "מעשה מלחמה", שכן הראיות שהוצגו לא תמכו בטענת המדינה. במקום זאת, היה זה מבצע שיטור שהיה כרוך בסיכונים רגילים. בית המשפט העדיף את גרסת המדינה לאירועים על פני גרסת התובע והגיע למסקנה כי התובע לא היה עובר אורח תמים. הוא ריסס כתובות גרפיטי על אדם אחר שהיה חמוש ולא ציית להוראות החיילים לעצור, ובכך הצדיק את השימוש בכוח על-פי הוראות הפתיחה באש. לפיכך, התביעה לפיצויים נדחתה, שכן התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. בית המשפט הורה לתובע לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪ בתוך 30 יום.