ת"א 3507-04-14

תקציר

השופט, ארנון דראל, החליט כי יש לדחות את התביעה על הסף, כלומר מלכתחילה, ללא משפט מלא. התביעה, כפי שנכתבה, מתייחסת לשתי סוגיות נפרדות ומבקשת מספר סעדים. ראשית, היא מתייחסת לטענות התובעת כי הנתבעים פלשו לאדמתה. שנית, היא מתייחסת לבנייה הבלתי חוקית לכאורה של הנאשמים על אדמתם. הסעדים המבוקשים כוללים את הריסת המבנים במקרקעין של התובעת, פינוי מבנים אלה וצווי מניעה שונים המונעים את המשך הבנייה. השופט קובע כי היבטים אלה של התיק נמצאים בסמכותו של בית משפט השלום, שכן הם נוגעים להחזקה ושימוש במקרקעין, ולא לכל מחלוקת על זכויות קניין. באשר לחלקה השני של התביעה, המתמקד בחוקיות היתרי הבנייה ובהקלות שניתנו לנתבעים, מציינת השופטת כי הסעדים המבוקשים כאן יחייבו התקפה עקיפה על החלטות מוסדות התכנון, דבר המתאפשר בהליכים אזרחיים. עם זאת, דיון כזה צריך להתקיים בבית משפט השלום, מה גם שמדובר בהליך מנהלי מתמשך שהתובע פתח. השופט מדגיש כי אל לבתי המשפט האזרחיים לעקוף את הליך ההתנגדות בענייני תכנון, אותו יש למצות בטרם פונים להליכים אזרחיים. יתר על כן, עקרון "ליס אליבי פנדן" מציע לעכב את ההליכים הנוכחיים עד להכרעה בהליכים המנהליים כדי להימנע מהחלטות סותרות ולחסוך זמן שיפוטי. השופט מכיר בכך שדחיית תביעה בלימין היא צעד נדיר, אך סבור כי הוא ראוי במקרה זה. התביעה, כפי שהיא עומדת, תימחק, והתובעת תצטרך להגיש תביעה חדשה בבית משפט השלום, עם סיום ההליך המנהלי, אם ברצונה להמשיך בדרך האזרחית. השופט אינו פוסק הוצאות לאף אחד מהצדדים, ומשאיר החלטה זו לכל הליך אזרחי עתידי.