ת"א 1662/00

תקציר

התובע, שירש זכויות במקרקעין מאביו המנוח, הגיש תביעה נגד אחותו, הנתבעת, בבקשה למספר סעדים. הוא ביקש בעיקר הצהרה על בטלות ייפוי הכוח שניתן על ידי הנתבעת, אשר יבטל עסקת מקרקעין שעשתה עם נתבעים 1 ו-2. לחילופין, ביקשה התובעת כי הנתבעת תשלם לו את התמורה שקיבלה מהמכירה. עוד טען התובע כי הנתבעת הסכימה להעניק לו במתנה את זכויותיה במקרקעין אך לאחר מכן חזרה בה, ועסקת המכר הנוכחית נעשתה בחוסר תום לב. הנתבעת, שאינה יודעת קרוא וכתוב ואינה דוברת עברית, טענה כי אינה מבינה את תוכנו של הסכם המתנה. בית המשפט מצא כי התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת הבינה את ההסכם וכי הוטעתה לחתום עליו. יתר על כן, בית המשפט קבע כי גם אם הנתבעת הבינה את הסכם המתנה, היא חזרה בה ממנו כדין, שכן התובעת שחררה אותה מהתחייבותה שלא לחזור בה. בנוסף, הגיע בית המשפט למסקנה כי הימנעותו של התובע מלרשום הערת אזהרה על המתנה, חרף ההזדמנות שניתנה לו לעשות כן, הפרה את חובת תום הלב שלו כלפי נתבעים 1 ו-2. גם התמורה ששילמו הנתבעים 1 ו-2 לנתבע נמצאה מספקת, ועסקאתם נרשמה בתום לב. לפיכך, דחה בית המשפט את תביעת התובע והורה לו לשלם לכל נתבע את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין של כל נתבע.