ת"א 19509-05-17

תקציר

בין התובע לנתבע היו קשרים עסקיים במסגרתם התובע היה מספק מוצרים לנתבע. התובע תבע את הנתבעת בגין אי תשלום שיקים בשווי של למעלה מ-2 מיליון ₪ עליהם חתמה הנתבעת ונתנה לתובע כתשלום עבור המוצרים. הנתבעת טענה כי השיקים נגנבו וזויפו, כי לא הסמיכה את התובע למלא את הסכומים שעל גבי השיקים, וכי נפל כשל בתמורה משום שהתובעת לא סיפקה את המוצרים. השופטת קבעה כי הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיה. למרות שהנתבעת טענה כי השיקים נגנבו וזויפו, עדותה שלה סתרה טענה זו. עוד מצאה השופטת כי גרסת התובע לאירועים לא הייתה משכנעת, בפרט בכל הנוגע לכמות הסחורה שסופקה לכאורה לנתבעת ואוחסנה במחסני התובע. התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לקיומה של העסקה ולכמות הסחורה שהוזמנה, וכן לא נקטה צעדים להפחתת הנזקים באמצעות מכירת הטובין שהוזמנו לכאורה על ידי הנתבעת. זאת ועוד, השופטת ציינה כי ביטול חשבוניות מסוימות על ידי התובעת מלמד כי העסקה בוטלה גם מנקודת מבטה של התובעת. לפיכך, טענת התובעת כי הנתבעת הודתה בחוב בניכוי מס התשומות על החשבוניות שבוטלו לא הייתה משכנעת. בסופו של דבר, למרות שאין די ראיות של הנתבע, השופט הגיע למסקנה שגם התובע לא הצליח להוכיח את הסכום הנתבע בתביעה, ולכן דחה את התביעה. השופט הורה לתובע לשלם לנתבע הוצאות בסך 25,000 ₪.