תמ"ש 56045-10-10

תקציר

לאחר 36 שנות נישואין, הגישה האישה בקשה לחלוקת משאבים ואיזון בינה לבין בעלה. השופט קבע את מועד הדיון כמועד קרע הנישואין. השופט הורה על הערכת שווי הדירה בה התגוררו בני הזוג ומינה אקטואר שיכין דו"ח על זכויות הצדדים. הצדדים הגיעו למספר הסכמות חלקיות, ואת יתר נקודות המחלוקת הותירו להכרעת בית המשפט. אלה כללו טענות להברחת כספים במשותף לילדים, כספי ירושה שקיבל הבעל, חלוקת קצבאות פנסיה, הלוואות שנלקחו לאחר מועד הקרע ובעלות על רכב משומש משותף. השופט פסק לטובת האישה ברוב הסעיפים. השופט דחה את טענת הבעל כי אשתו הבריחה כספים לילדיהם, וקבע כי ההעברות נעשו בהסכמתו, וכי מקור הכסף הוא ממכירת דירת אמה של האישה וחסכונות שביצעו בני הזוג עבור ילדיהם. השופטת הורתה כי כספי הירושה שקיבל הבעל, ש"נאכלו" על ידי שני הצדדים, יחולקו שווה בשווה, אך יתרת הסכום, שהבעל שמר לעצמו, תישאר רכושו האישי. השופט פסק גם על חלוקת הזכויות הפנסיוניות, הבעלות על הרכב וההלוואות שנלקחו לאחר מועד הפירוק. השופטת הורתה לשני הצדדים להחזיר הלוואה שנלקחה במשותף, אך לבעל להחזיר הלוואה שלקח לאחר מועד הפירוק. השופטת הורתה גם על חלוקת חסכונות ותשלומים אחרים כאמור בחוות דעתו של האקטואר, ודחתה את טענות האישה לחייב את הבעל בצ'קים שנגבו ממזנון שניהל. ככלל, פסיקות השופט היטיבו עם האישה, אך לא הורו לבעל לשלם הוצאות כלשהן, שכן התביעה נדחתה בחלקה.