רע"א 920/05

תקציר

בקשת רשות הערעור נדחתה בעיקר בשל השיהוי המשמעותי בהגשת התביעה ובבקשת סעד זמני מבית המשפט קמא. למבקש נדרשה שנה שלמה מגילוי החשד להפרת פטנט כדי לבקש סעד זמני, המערער את הדחיפות הנטענת הנדרשת לסעד כזה. בית המשפט הדגיש כי על המבקשים מוטלת האחריות להוכיח נסיבות דחופות המצדיקות התערבות שיפוטית מיידית, ושיהוי מופרז סותר צורך זה. קביעתו של בית המשפט המחוזי כי השיהוי מצדיק את דחיית הבקשה התקבלה. עם זאת, מסקנתו של בית משפט קמא בדבר בטלותו של חוק הפטנטים הוגדרה כבעייתית. בדרך כלל, כאשר מדובר בסעד זמני במקרים של הפרת פטנט, מניחים את תוקפו של הפטנט, אלא אם כן ראיות משכנעות מצביעות אחרת, דבר שלא הוצג כאן באופן חד משמעי. בית המשפט ציין כי השוואת החומרים בפטנט שבבעלות המבקש לבין פטנט וילקנסון התעלמה מהבדלים משמעותיים בתהליך הייצור, שלטענת המבקש הוא ליבת החדשנות. בסופו של דבר, סוגיית השיהוי לבדה הצדיקה את דחיית הערעור. כתוצאה מכך, נדרש המבקש לשלם שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪. החלטה זו ניתנה ביום 28.3.2005.