ת"א 171595/02

תקציר

בפסק דין זה הכיר בית הדין בפגיעת התובע כתאונת עבודה. התובע, שהרוויח משמעותית יותר מהשכר הממוצע במשק, טען כי התאונה הגבילה את יכולתו לבצע עבודה פיזית ואילצה אותו לחזור לעבודה משרדית. בית המשפט הכיר בהשלכות התפקודיות של הפגיעה, אך מצא כי נכותו התפקודית של התובע עומדת על 5% בלבד, ולא על 30% הנתבעים. בית המשפט גם קבע כי שכר הבסיס ישמש לחישוב הפיצויים, שהיה פי שלושה מהשכר הממוצע במשק, בניכוי 25% מס הכנסה. מאחר שלא נגרם לתובע הפסד כלשהו של השתכרות בעבר, התמקדה המחלוקת בהשתכרות עתידית, ובית המשפט פסק לתובע פיצוי בגין כך. בית המשפט גם פסק לתובע פיצוי בגין נזק לא ממוני, על בסיס 10% נכות, בניכוי מקדם הגיל, בתוספת ריבית מיום התאונה. אשתו של התובע העידה כי הוא סייע לה במטלות הבית לאחר התאונה, אך בית המשפט מצא זאת בלתי סביר בהתחשב בשעות העבודה שלו ולכן פסק לו סכום קטן יותר עבור סיוע צד ג'. סך הפיצויים שנפסקו לתובע עמד על 196,545 ₪. עוד קבע בית המשפט כי התובעת זכאית לקבל 25% מסכום זה למרות טענות הנתבעת כי יש לעכב זאת משום שהמוסד לביטוח לאומי לא קיבל הודעה כדין, ומשום שניתן לראות בתאונה כאילו אירעה "בשירות המעסיק". הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 49,136 ₪, המהווים 25% מסך הפיצויים, בתוספת הוצאות משפט, שכ"ט עו"ד ומע"מ. פסק הדין גם פירט כיצד הסכום יגדל אם לא ישולם בתוך 30 יום.