עמ"נ 19826-04-21

תקציר

בית המשפט דחה בקשה לסעד זמני של מבקש מקלט בישראל. כדי לקבל סעד זמני, על המבקש להוכיח הן סיכויי הצלחה גבוהים בערעור והן כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו – כלומר, ייגרם לו נזק בלתי הפיך ללא סעד. במקרה זה, חוסר עקביות עדותו של המבקש פגע בסיכוייו. בקשת המקלט והראיון שלהם לא הצביעו על סכנות קונקרטיות הממתינות להם במדינתם. המבקש ייחס את רדיפתם לגורמים שונים, לרבות דתם, מוצאם האתני והאינטרסים העסקיים שלהם, אך טענותיהם היו סותרות ובלתי סבירות. הם לא הפגינו איומים ספציפיים וממשיים על חייהם או על רווחתם. בנוסף, התנהגותם – נסיעה חופשית אל ארצם וממנה מספר פעמים במשך מספר שנים – סתרה את טענותיהם לרדיפה. גם מאזן הנוחות לא תמך במבקש, שכן הנזק הפוטנציאלי לא נקבע כבלתי הפיך, שכן הוא יכול לחזור לישראל אם ערעורו יצלח. בהתחשב בשיקולים אלה, פסק בית המשפט שלא להעניק סעד זמני, והורה למבקש לעזוב את הארץ עד למועד שנקבע, שלאחריו יידחה ערעורו ללא דיון נוסף, אלא אם יבחר לעזוב מרצון.