בר"ע 30383-02-17

תקציר

פסק הדין דן באיזון בין חובת המעסיק לגלות נתונים רלוונטיים בתובענה ייצוגית לבין הזכות לפרטיות של העובדים המוזכרים במידע שנחשף. בית המשפט קובע כי לעובדים הנמנים על הקבוצה המוגדרת בתובענה הייצוגית אין תביעת פרטיות תקפה שתפטור את המעסיק מגילוי מלא של נתונים רלוונטיים, שכן חובת הנאמנות של המייצג כלפי הקבוצה מבטיחה את השימוש במידע לצורך ניהול יעיל של התביעות בלבד. לגבי עובדים שאינם חברים בקבוצה, על בית המשפט לנקוט משנה זהירות ולהחיל סטנדרטים של מידתיות כדי לבחון את הפגיעה בפרטיותם. בפסק הדין צוין כי טענת המשיב כי כל העובדים הם חלק מהקבוצה עד שיוכח אחרת אינה תקפה; במקום זאת, עובדים שאינם נכללים במפורש בהגדרת הקבוצה נחשבים לצדדים שלישיים. בית המשפט מדגיש את הצורך בזהירות בטיפול במידע פיננסי רגיש, ומציין כי הנזק שבמסירת נתונים כאמור עלול לעלות על התועלת. נקבע כי החלטת בית המשפט קמא, שכללה גילוי נתוני שכר לכלל העובדים, היוותה גילוי יתר, ולפיכך היא מבוטלת. העניין מוחזר לבית משפט קמא על מנת שישקול מחדש את היקף מסירת המידע בנוגע לעובדי צד ג', תוך התחשבות בטענות הצדדים. בית המשפט אף מתווה מסגרת לעיונו המחודש של בית משפט קמא, לרבות דיון בחלופות שונות למחיקה ולגילוי חלקי, תוך הדגשת חשיבותה של התחייבות ברורה של בא כוח התובע הייצוגי לעשות שימוש במידע לצרכי התביעה בלבד. לבסוף, בקשת רשות הערעור מתקבלת בחלקה, כאשר המשיב נדרש למסור מידע מלא לחברי הקבוצה ועניינם של עובדים אחרים הוחזר לבית המשפט קמא לדיון נוסף. כל צד אחראי להוצאותיו.