בש"א 3061/02

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בבקשה להארכת המועד להגשת ערעור על החלטה שניתנה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. למבקש ניתנו 30 יום לבצע פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה, עם עונשים בגין אי ציות. פסק הדין נבע ממחלוקת בה נדחתה תביעת המבקש, וטענת המשיב התקבלה. המבקש ביקש סעד ביניים לעיכוב ההחלטה עד להגשת ערעור, אשר התקבל. לאחר דיון נדחו שני הערעורים, והמבקש הגיש בקשה זו. השאלה המרכזית היא האם יש עילה להאריך את המועד האחרון לערעור על החלטת הביזיון. החוק קובע חלון זמן של 45 יום לערעור, שניתן להאריכו לפי שיקול דעתו של בית המשפט. בית המשפט פירש את דרישת הארכת המעצר באופן הדומה להליך אזרחי, הדורש נימוקים ממשיים לשיהוי. במקרה זה, המבקש הביע את כוונתו לערער על החלטת הביזיון בתוך המועד המקורי, וביצוע ההחלטה עוכב עד להגשת הערעור. בהינתן שהאינטרס הקונקרטי של המבקש לערער על החלטת הביזיון התגבש רק לאחר דחיית ערעורו הראשון, ובהינתן שהמשיב לא ייפגע עקב השיהוי, מוצא בית המשפט צדק בבקשה. בית המשפט מקבל את הבקשה ומציין כי על המבקש להגיש ערעור תוך 15 יום מיום ההחלטה. ההחלטה מתקבלת ללא הוצאות, ולגופו של ערעור תידון בפני פאנל.