ע"ו 8511-01-22

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בערעור על החלטת ועדה פסיכיאטרית להאריך את אשפוזו הכפוי של אדם לפי הוראות החוק. המערער טען כי נפלו פגמים פרוצדורליים ומנהליים בפעולות המשטרה ובהרכב הוועדה. עם זאת, השופט מצא כי המשטרה פעלה כראוי בסיוע למערער, שהיה זקוק בבירור לעזרה רפואית מיידית, וכי הוועדה הפסיכיאטרית הוקמה כדין. לאחר מכן התעמק השופט בטענות המהותיות בנוגע להחלטת הוועדה. הם הכירו בכך שאשפוז כפוי הוא פגיעה קשה בזכויות היסוד של אדם, אך במקרים של מחלת נפש יש הצדקה להגן על הפרט, על הציבור ולשמור על שלום הציבור. השופט בחן את השתלשלות האירועים שהובילו לאשפוז ואת החלטת הוועדה, וציין כי למערער היסטוריה של בעיות נפשיות והוא אושפז כראוי בתחילה. השופט מצא כי החלטת הוועדה להאריך את האשפוז התבססה על ראיות מהימנות לכך שהמערערת סיכנה את עצמה ואחרים לעת עתה. באשר להיבטים הרפואיים של עבודת הוועדה, השופט הפעיל טווח ביקורת מסויג יותר, נוכח מורכבות האבחנה הפסיכיאטרית ושיקול הדעת המקצועי שהוקנה לוועדה. הם לא מצאו פגמים חמורים בממצאים הרפואיים של הוועדה והסכימו עם הערכתם כי המערער "היווה רמה גבוהה של סכנה לזולת". עם זאת, השופט הדגיש כי היה על הוועדה לשקול טיפולים חלופיים לאשפוז כפוי, כגון טיפול מרפאתי או טיפול רפואי כפוי, במיוחד לאור נכונותו המוצהרת של המערער לקבל טיפול מרצון. לסיכום, בעוד השופט אישר את החלטת הוועדה, הם הורו לוועדה להתכנס מחדש ולבחון ביסודיות אפשרויות אשפוז חלופיות, כגון טיפול רפואי כפוי, ולספק הסבר מוצדק להחלטתם, תוך הבטחת איזון ראוי בין זכויות המערער לבין שלום הציבור. החלטה זו צריכה להיות מיושמת בהקדם האפשרי, רצוי עד יום ראשון, 16 בינואר 2022. פסק הדין הותר לפרסום, אך היה צורך להשמיט פרטים מזהים כדי להגן על פרטיותו.