ע"א 43535-05-12

תקציר

שלושה ערעורים אוחדו בתיק זה, כולל ערעור שכנגד, שנבע מפסק דין של ערכאה נמוכה יותר בתביעה אזרחית הקשורה לתאונת דרכים שהביאה למותו של חסן אחמד. הערעור הראשון הוגש על ידי אלמנתו ובנו של המנוח, אשר פסקו להם פיצויים בסך 340,571 ₪ על ידי הערכאה הנמוכה יותר, בצירוף שכר טרחת עורך דין. הערעור השני הוגש על ידי המוסד לביטוח לאומי, אשר ביקש שיפוי מכרנית, המערערת שכנגד, בגין קצבת השאירים ששילם וישלם לאלמנה ולבן, בסך 196,026 ₪. הערכאה הנמוכה יותר פסקה לטובת המכון. עיקר המחלוקת נסובה סביב החלת עקרון "הניכוי מניכוי", בו השתמש בית משפט קמא לצורך חישוב הנזקים המגיעים למערערים. עקרון הניכוי מניכוי, כמפורט בתקנה 10(א) לתקנות הביטוח הלאומי (היוון), חל כאשר אדם זכאי לשתי הטבות בו זמנית וכרוך בניכוי הערך המהוון של גמלה אחת מהשנייה. במקרה דנן, החיל בית משפט קמא עיקרון זה על ניכוי חלק מגמלת הבטחת הכנסה, שקיבל המנוח במהלך חייו, מקצבת השאירים ששולמה על ידי המוסד לביטוח לאומי לאחר פטירתו. עם זאת, בית הדין לערעורים קבע כי עקרון הניכוי מניכוי אינו חל במקרה זה משום שגמלת הבטחת הכנסה אינה כלולה בקצבאות המנויות בתקנה 10(א). כמו כן, לאלמנה ולבן לא הייתה ברירה בבחירה בין קצבת השאירים לבין גמלת הבטחת הכנסה, כפי שמוסבר בתעודת עובד ציבור. לפיכך, קיבל בית המשפט את ערעור המכון וקבע כי יש לשפות את מלוא קצבת השארים, 575,000 ₪, על ידי קרנית. עם זאת, מאחר שסך הפיצויים שנפסקו לשאירי המנוח עמד על 536,597 ₪ בלבד, קבע בית המשפט כי תביעת המכון למעשה "נבלעה בפח" בתביעת הניצולים. כתוצאה מכך, הורה בית המשפט כי המערערים, האלמנה והבן, יהיו זכאים ל-25% מסך הפיצויים שנפסקו על ידי הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט קיבל גם את טענת המכון בדבר הוספת הפרשי הצמדה וריבית להטבות המגיעות להם וקבע כי יש לחשב אותם החל מיום 21.8.2011 ועד למועד פסק הדין. עם זאת, לא יחול שינוי בסכומים שנפסקו ושולמו בפועל בעקבות פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר, בשל הסכמת המכון שלא לפגוע בסכומים אלה. הערעור הנגדי שהגישה קרנית נדחה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות.