ק"ג 58920-01-21

תקציר

פסק הדין דחה עקרונית את ערעור המערערים, בקובעו כי רכיב הפרמיה הממוצעת אינו חלק מהשכר הקובע המבוטח בקרן, ויש לנהלו כחשבון נפרד מקרן הפנסיה. בית המשפט קבע כי יש לראות את הכספים שנצברו בחשבון הפרמיה הממוצע ככספים המנוהלים על ידי קרן הפנסיה, המאפשרים לתאגיד להגדיל את תשלומי הפנסיה, והם אינם חלק מנכסי הקרן. כמו כן, בית המשפט לא מצא כל ראיה לכך שהתשלומים בגין רכיב הפרמיה הממוצע יקנו זכויות סטטוטוריות, או ישמשו כאמצעי היחיד לתשלום הגמלה לגמלאי אגד. יתר על כן, בית המשפט קבע כי ההסכם משנת 1997 לא קבע כי רכיב הפרמיה הממוצעת יהפוך לחלק אינטגרלי מהשכר המבוטח בקרן, ולכן אין זכות אכיפה. מלבד זאת, השופטת לא קיבלה את טענות המערערים בדבר רשלנות והטעיה כלפי אגד, וטענה כי הן חורגות מסמכותם המהותית של בתי הדין לעבודה, וכי לאגד לא הייתה חובה מפורשת כלפי חבריה וגמלאים בנוגע לרכיב הפרמיה הממוצעת. עם זאת, השופט קבע כי הדיון בניכוי דמי הניהול מההטבה לא מוצה ויש להחזירו לדיון בבית המשפט המחוזי. לבסוף, באשר לפסיביות של הרגולטור כלפי קרן הפנסיה המנוהלת שלא כדין, הבהירה השופטת כי בית המשפט לא התכוון להנחות את הרגולטור אלא ציפה ממנו להציב את האינטרסים של העמיתים והגמלאים במקום בולט ולפעול בהתאם.