ב"ל 6950-03-13

תקציר

פסק הדין מקבל את ערעורו של תובע שטען כי הוועדה הרפואית לעררים לא מילאה את חובת ההנמקה שלה בנוגע לשינוי האבחנה הרפואית שלו, דווקא מסכיזופרניה להפרעת אישיות, ולא סיפקה הסבר מניח את הדעת להבנתו. הוועדה הסתמכה במידה רבה על בדיקות ועצות קודמות, לא ערכה בדיקות או התייעצויות משלה, ולכן לא הגיעה למסקנות על סמך נתונים עדכניים. כמו כן, הוועדה שללה מהתובע את זכותו להגיב ולהתנגד לחוות הדעת הפסיכודיאגנוסטית ששימשה בדיוני הוועדה. בית המשפט הדגיש את אופייה המעין-שיפוטי של הוועדה, המחייב מתן זכות לטעון ולהגיב לחומרים שהוצגו. טעויות משפטיות נמצאו גם בקביעת הוועדה את ההיבט האורתופדי של המקרה, הנוגע לכאבי שלד ובעיות דיסק בצוואר ובגב של התובע, שהוועדה לא התייחסה אליהן באופן מספק. למרות סוגיות אלה, בית המשפט הורה לדון מחדש בתיק על ידי אותה ועדה, שכן לא הייתה אינדיקציה להטיה או לטעויות פסיקה קודמות. על הוועדה לבחון מחדש את מצבו הנפשי של התובע, עם אפשרויות לרבות אבחון פסיכודיאגנוסטי מעודכן או התייעצות עם הרופא המטפל, תוך הבטחת הסבר מפורט ומנומק. בנוסף, הוועדה תבחן את הסוגיות האורתופדיות הקשורות לעמוד השדרה הצווארי, לגב התחתון ולשורש כף היד, ותספק הצדקות ברורות להחלטותיה.