עת"מ 39832-11-10

תקציר

העתירה מתנגדת למתן היתר בנייה להקמת מרפאה על מגרש מסוים ברמת גן. העותרים, דיירים בבניינים הסמוכים לאתר הבנייה, טוענים כי היתר הבנייה חורג מתוכנית המתאר של העיר, ולכן יש לבטלו. ההיתר אושר על ידי הוועדה המקומית וועדת הערר. העותרים טוענים כי הוועדות היו מוטות, וכי ועדת הערר ישבה דרך קבע בהרכב חלקי, מה שהופך את החלטותיה לפסולות. עוד הם טוענים כי שטח הבינוי חורג מהשטח המותר על פי הסכם החכירה ותוכניות העיר, היה צריך להכין תוכנית מפורטת טרם מתן ההיתר, וכי הוועדות לא התייחסו לנושאים חשובים אחרים כמו תקני חניה ובדיקות תשתיות. המשיבים, ועדת הערר, הוועדה המקומית והחוכר של החלקה, טוענים כי ההיתר תואם את התכניות, וכי העותרים התמהמהו בהעלאת טענותיהם. עוד הם טוענים כי החלטות הוועדות סבירות ואין להתערב בהן על ידי בית המשפט. השופט קובע כי חלק מטענות העותרים נדחות. על אף שוועדת הערר ישבה דרך קבע בהרכב חלקי, היה על העותרים להעלות טענה זו במהלך הדיונים, והימנעותם מכך מהווה חוסר תום לב. עוד קובע השופט כי החלטת ועדת הערר כי ההיתר תואם את התוכניות הנוגעות לייעוד המגרש ולגובה המבנה היא סבירה, ולכן אין לבטלה. עם זאת, השופט מורה להחזיר את הדיון לוועדת הערר כדי שתבחן מחדש חלק מטענות העותרים שלא נבדקו באופן סביר, ובהן השלכותיה של תכנית אחרת (רג/3341), הצורך בתכנית מפורטת, אישור משרד התחבורה, תקני חניה, תשתיות ומיגון אקוסטי. השופט מסכם כי החלטה מלאה בכל הנושאים תינתן על ידי ועדת הערר בעקבות פסק דין זה, ואינו פוסק הוצאות כלשהן.